ביום בו אש פרצה ביער, ברחו כל החיות
מעץ לעץ ברוח עז, חלפו קיפצו הלהבות
מסתור אחר מסתור, פינה אחר פינה
בלהט רב הכל אוכל, חוסל באש ולהבה

עפר ואפר רק נותר, כלום לא נראה כשהיה
כל הירוק שחור הפך, כל גזע רם ללחישה
שבילים כוסו ונעלמו, כל סבך הפך מישור
ריח מוות וכיעור, במקום פריחה, ציוץ ציפור

ביום בו אש פרצה ביער, לא הייתה שום אזהרה
שמש לאיטה הפציעה, ירוק נצץ וטל כיסה
בוקר של קולות רכים, נעור עולם ליום תקווה
מכל כיוון פרח כל חי, חיות פסעו בתוך מופלא

עשן סמיך ריחף מעל, כיסה מבט, חנק בריאה
ריח מוות התפשט, הכל נבלע , נמוג בחשכה
אל כל קצוות עולם ברחו, חיות היער המופלא
מתי מעט אשר צלחו, נפשם הצילו, שארית פלטה

קבוצות קבוצות הן נדדו, חיפשו מקום, פינה שקטה
ללא לאות תקווה חיפשו, בדרכים בקשו מוצא
ימים רבים חלפו עברו, והן עדיין שם תוהות
האם אי פעם יחזרו, כמו אז, ביער המופלא לחיות

שנים חלפו, זמנים עברו, הכל כבר השתנה
היער המופלא נשכח, מזמן הפך הוא אגדה
חיות היער התפזרו, מצאו מקום, רק לתקופה
יש שמתוכן אפילו, חברו לבני תמותה

ביום בו אש פרצה ביער, חלפה תמימות מהעולם
ביום בו לא נותר מסתור, נפתח הפתח לקיים
ביום בו החיות נפוצו, כוסה הכל ענן שחור
ביום בו לדרכים יצאו, החל חיפוש אחר האור