דיברנו לפני כמה דקות בטלפון. עוד לפני זה כשהחלטתי שאני הולכת
להתקשר אלייך ברגע שאמא שלי תנתק את השיחה עם אבא שלי (שנראתה
לי כמו נצח) הלב שלי דפק כמו אני לא יודעת מה! זאת הפעם
הראשונה שהרגשתי התרגשות (מאין צמרמורת בכל הגוף) עזה כזאת
בקשר אלייך. מאז אותה הפעם שראיתי אותו ביום שישי ההוא, לא
התרגשתי בצורה כזאת. זה כ"כ צובט לי שאתה מנסה להרחיק ולהדחיק
בשביל ששנינו נמשיך הלאה, כי פעם אחת אני רוצה שימשיך להיות לי
כ"כ טוב, שתילחם עליי והאהבה שלנו, אם היא כ"כ אמיתית (כמו
שאתה אומר), תהיה חזקה מהמשבר שאני (ורוצה להאמין שגם אתה)
עוברת בימים אלה.

איזו דרך מחורבנת להתחיל את הבוקר. השעה שש ומשהו, קמתי מתוך
הרגל ומחוסר רצון לחזור לישון, אחרי שחלמתי חלום סיוט עלייך
ועליה מסוממים ובוגדניים. כל הצחוקים הפכו למציאות בחלום. קמתי
עם לב דופק. גם ככה דיברנו אתמול והקפצת לי את דפיקות הלב פי
כמה עצם שמיעת קולך ממרחק כה גדול.
מתה שתגיד לי דברים שאני רוצה לשמוע, אבל בתוכי כ"כ כואב לי,
כי אני יודעת שתגיד לי בדיוק את ההיפך ומתחילה לחשוב שכל הסערה
שמתחוללת בתוכי הינה לחינם.
נפשי לא רגועה...

שמת לי רגל אחרי כל מה שעברנו. היא אמרה לי שאתה לא מעוניין
לשמור על קשר! למה? כדי שתוכל לעבור מהר הלאה? כדי שאני לא
אוכל להפריע לך בדרך?
אם זה מה שאתה רוצה - אין בעיה. זה רק מאוד מוריד מערכך המדהים
בעיניי.
חבל שככה הדברים ייגמרו ביננו, כי אני אוהבת אותך וממש רציתי
שנשמור על קשר ונוכל להמשיך את מה שרק התחלנו...