יש דברים,
שאתה,
לעולם לא תדע.
איך כשהלכת,
כשעזבת,
בכיתי.
כמו דולפין הנמשה מהמים.
כמו פיה.

אבודה בתוך עצמי,
ואתך אני מחוזקת.
מנסה ליישב את הסתירה,
אך עדיין נאבקת.

דמעותיי כבר כיסו את הכרית,
זלגו כנהר.
מפלי הרגשות,
גואים בי.
אין לי בלעדיך שלמות.

לא תלויה,
לא בך.
לא בעולם.
לפעמים בכלל רוצה להיעלם.
אני לא יודעת לאן.

ויושבת וכותבת משפטים תלושים אלה.
ואתה יום לפני הנסיעה.
מחבקת את הכרית.

יודעת,
שלעולם לא תדע.