ונראה שכאן אין לי יותר מה לומר,
ממש עכשיו
המילים שמרכיבות את חיי, נשימותיי, אהבותיי, כולי
תמו.

הדעות שלי, טובות או גרועות ככל שיהיו,
כבר גובשו וגמישותן כמעט אזלה.
המחשבות, השנאות, האהבות,
במצב סטטי, שקט וגלמוד.

אלוהיי,
לא כאן,
פשוט בגלל שלא טרחתי להמציא אותו.

ויש ריק,
חסר צורה, צבע, טעם או ריח,
ריק.

נראה שאין לי יותר מה לומר,
אולי נשארו עוד כמה מילים לשפוך על דף,
למלא בשחור חללים של לבן.

נראה שעכשיו באמת אין לי יותר מה לומר,
לעכשיו.