יושב בין 4 קירות וממתין. ממתין למועקה שתרד. הקירות לבנים.
בכמה מקומות התקלף הצבע, נחשפת אפרוריותו הקשה של הבטון הסדוק.
שרפרף העץ הקטן חורק תחת המשקל הזעום. העיניים בורקות. בין
הגבות הסבוכות זולגת דמעה. מוחה את הנוזל המלוח מהזיפים הקשים
ומזדקף לקול מחאתו של השרפרף. הברק נעלם.
העיניים מתקשחות. קם. מהדק את החגורה השחורה. חש את המתכת הקרה
נצמדת לבשר, מורטת את שערות החזה. פותח את דלת העץ המעוגלת
ויוצא אל הרחוב. באוויר עומד ערפל מהביל של אחר צהרים קיצי. אי
שם נשמע קולו של טוסטוס. חבורת ילדים צוחקת, יוצאת לפתע מסמטה
חשוכה. אחד הילדים אוחז כדורגל בלוי. משפיל מבט ועובר בלי ברכת
שלום. יוצא מהרחוב. מגיע לכביש הראשי.
קול נהמה עמום עולה מהאופק הרחוק. הכביש המשובש ריק מכלי רכב.
ענן האבק מתקרב לאיטו והנהמה הופכת לשאגה רמה. הדינוזאור
המאיים חושף את פרצופו. ממשיך ללכת באדישות. המפלצת חולפת בקול
שקשוק מתכתי מחריש אזניים. החגורה קורעת בבשר. לא מרגיש בכאב.

מגיע עד המחסום, נוטף זעה קרה. נעמד. מחכה שיצאו. שניים
מגיעים. הליכתם בוטחת. אחד מהם אוחז בדל סיגריה בין אצבעותיו.
עכשיו ממש התקרבו. עומדים בצדדיו. שולף באיטיות את הכרטיס וביד
השניה מפעיל את המתג. אש כתומה ודם אדום מתערבבים בים של צרחות
וחלקי גוף מתעופפים. שניה אחת של טירוף. שניה אחת של קור
מחושב. עפר. להבות קטנות על האספלט המחוספס. עלטה עמוקה עוטפת
הכל.