אנחנו יושבים בסלון
אני בוהה באוויר
והוא מדפדף בעיתון
הכל שקט, אמא עובדת על המחשב
והאח ישן בחדר
חושך בחוץ, יום כיפור
המחנק בגרון שמלווה אותי בחודשיים האחרונים מתגבר לו
צחוק מתגלגל של ילדים בוקע מבחוץ ורעש של גלגלי אופניים
"כמה כיף להיות ילד"
הוא פתאום צוחק...
"את עדיין ילדה"
ואחרי כל כך הרבה זמן אני חשה את הדמעות סוף סוף עומדות לצאת
ודווקא עכשיו אני לא יכולה לבכות
"אני לא..." אני מסננת, נזהרת ששטיפון לא יבקע מעיני
ואני חושבת שהלב שלי נשבר ברגע זה ממש
ואני רוצה לרכב על אופניים ולצחוק צחוק מתגלגל, אני רוצה לחלום
בגדול ושהכל עוד יהיה פתוח לפני
אני רוצה להתחיל מחדש ולגלות את הנקודה בה הכל השתבש ולתקן
אותה
והוא צוחק
האח הגדול מתעורר, הולך לבית כנסת ועוד מספר דקות גם הוא ילך
אמא תקום להכין אוכל
מכוניות יתחילו לנסוע שוב
אני אשאר על הספה
כשאני אקום ללכת לחדר הדמעות לא יזלגו
אני כבר לא ילדה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.