ימיי ספורים, ואין יום שבו עיניי לא מרפות מן הצל הנוקב...
מחורר אותי, במבטים.
בעודי פוסעת בין צמחיות זרות, נגלו לעיניי ברכות נעימות
וייתכן שיש מקום בו אין ערפל, ואמצא מרפא.
ובעת הפסקה מחיפוש מצולות נפשי, נזעקתי לעזור לעובר אורח רגעי
וקול אמתי ומבט שקורא, לכדו אותי באמתחת זר משונה...
ידיים שזורות, ונחמת חכמים, איני שוב לבדי במרחבים עכורים.
וידעתי כיצד להפיק צלילי צחוק מתוק, ודמעותייך המלוחות שמיהרו
לשפתיי...
אך כשלתי במשימה החשובה מכל, לזכות באהבת מוצא נעוריי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.