הכי אני אוהבת בגן את פינת הבובות!
כל בוקר לפני שאמא מביאה אותי, אני מקווה חזק-חזק שרבקה הגננת
תהיה נחמדה ותשים אותי בפינת הבובות.
השבוע הייתי באמת ילדה הכי טובה, אבל רבקה החליטה שאני צריכה
יותר לצייר כי יש את יום המשפחה וצריך להכין ציור של המשפחה
שלי.
נעמי תמיד יושבת שם בפינת הציורים, והיא יודעת איפה כל הצבעים
החדשים. אז ישבתי לידה.
אני ציירתי קודם את אמא ואבא. לאמא עשיתי שמלה ורודה ושיער
ארוך, ולאבא עשיתי קצת שיער (כי אין לו הרבה כמו לי). ואותי
ציירתי לידם עם המון פרחים בידיים ליום המשפחתיות.
בצד עשיתי את הבית שלנו גדול מאוד, עם גג אדום ובשמיים עשיתי
פרפרים בכל מיני צבעים. (כמו בשיר).
אחרי הרבה מאוד זמן שישבתי שם, וציירתי הכי יפה עם הכי
קישוטים, ראיתי את הציור של נעמי, והציור הזה שלה היה ממש
מוזר..
היא ציירה את אמא שלה קטנה כזאת, עם שמלה מאוד לא יפה, ואת
האבא שלה ציירה גדול גדול ומפחיד, עם שיניים שחורות והמון
שיערות על כל הגוף. והיא ציירה אותה באמצע בלי שיערות ובלי
בגדים, ואין אפילו שמש או פרחים בציור הזה - ונעמי יודעת איפה
כל הצבעים החדשים..
רבקה הגננת לימדה אותנו איך מציירים את הגוף של האדם.
ורבקה לימדה שהשיניים בצבע לבן, והשיערות רק על הראש. (חוץ
מלסבא, שלו יש לפעמים קצת קרחת).
לא הבנתי למה היא מציירת ככה לא יפה, וגם שירה שישבה לידי,
אמרה שנעמי מוזרה מאוד מאוד.
סיימתי עם הציור ליום המשפחתי, והלכתי לרבקה.היא עזרה לי לכתוב
את השם שלי על הציור, ואמרה שאני יכולה סוף סוף ללכת לפינה של
הבובות. (!)
אחרי בתור היתה נעמי, היא נתנה לרבקה את הציור ורבקה הסתכלה על
הציור הזה הרבה מאוד זמן ונראתה כזאת רצינית.
-לא, בעצם היא היתה כזו עצובה, טוב אולי גם היא חושבת שנעמי
לא מציירת יפה.