ושוב נוסקת...
נוגעת בשמש מאושר
חגה באוויר כאחד הפרפרים
נותנת לאוויר הקיץ להתערבל לו ברמ"ח אבריי
ואז שוב נוחתת... מתרסקת, מול מבט עיניך הבוחן
מכופפת בבעיטה אל מתחת לרגליך...
ושפתיך, שידעתי טעמן המופלא במשך לילה יחיד, משתרבבות לעברי
בבוז עצום.
ואני, נותרת...
זוחלת על גחוני
מושפלת
כה, מושפלת
משומשת, עד תום
ובזויה
אלוהים... פשוט בזויה |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.