וצורמת יותר מכל היא העליבות.
לא המנות הסדורות ברפיון על השלחן הפונה לעבר חדר הנוחיות, ולא
השעה התמוהה בה נוהגים הם לסוב סביב השלחן, אלא העליבות בה
מנהלים הם את הקידוש.
עינהם הטרוטות מעייפות מעידות על שבוע קשה, אך בבית האי סדר
זועק מכל פינה, הלכלוך שנוקה כלאחר יד בשטיפה עייפה של יום
שישי בצהריים, ציוץ העכברים...
ביתם כבית בטלנים...
הקולות המובסים והעייפים עד לחרדה של שירת הקידוש...
הכאוס, הבוז שניבט תדיר מעיניי האורחים.
ויותר מכל -
עליבות הבדידות...