24.09.04 ערב יום כיפור

מסה זו נכתבה כמכתב למשהי שפוחדת שיקרה משהו לילדים שלה, אם
היא תחשוב משהו, כזה או אחר, או אצל מישהו קורה מקרה רע, היא
פוחדת שחס ושלום יקרה גם אצלה בבית דבר רע.
פה רציתי לומר שלהיות חרדה למישהו, או לדאוג, זה בסדר וטבעי
ואין צורך לברוח מהפחד.
השאלה שגירתה אותי לכתוב זאת הייתה מה זו בעצם חשיבה חיובית.
ובכן חשיבה חיובית היא לא לברוח מאיזה רגש חרדה, אלא להבין
מאין הוא נובע אותו רגש, לקבל אותו, לחבק אותו, ואז אם רוצים
אפשר לשחרר. אבל קודם כל להכיר בקיום הרגש. במקרה הזה זה
הפחד.
אבל זה יכול להיות כל דבר אחר. ברגע שאנחנו מתנגדים לרגש מסוים
אנחנו תקועים.
אם אנחנו מקבלים את העובדה שאנחנו מרגישים וזה בסדר להרגיש כך
או אחרת, אפשר כבר להתמודד בצורה חיובית. לבדוק מה רוצה לומר
לנו אותו רגש.
אז אחרי הקדמה ארוכה אני פשוט מפרסמת את המכתב.
בס"ד חמישי 12.00     23.09.04
ח' תשרי תשס"ה

לאווה'לה  היקרה  
תכירי בקיום שלך, ותתני לעצמך את כל הנאמר פה. יש לך נוכחות,
יש לך גוף ואת פה מציאותית, אז עכשיו רק את בכל העולם. אין
כרגע איש. את מרכז העולם עכשיו.
דרך צלחה ומבורכת
 
פ ח ד  -   ד  ח   פ
 
היפוך אותיות של פחד, זה דחפ. בדיוק לפי הסדר הזה.

בתוך הפחד מתחבא לנו יצר ההישרדות, הדחף לבדוק.  דחף להיות
ערני, להסתכל.

בעצם הפחד, הוא הדחף שלנו לחיים.

כל החיות בעולם יש להן את מנגנון הפחד. אינסטינקט טבעי, בריא,
ומלא חיים.

בלי הפחד, לא היינו ערניים לכל הסכנות שמונחות לפיתחנו.

לא היינו מסתכלים ימינה ושמאלה בכביש. לא היינו הולכים לרופא,
לא היינו נעזרים בעזרים.

הפחד הוא הכלי שלנו ושל כל החיות לממש את החיים שלנו.

לתת לו מקום. מקום  ג ד ו ל בלב שלנו.

לחבק אותו ולאהוב אותו, כי הוא שומר עלינו.

תפקיד הפחד הוא לשמור עלינו ועל חיינו.

ואמהות הם הפחדניות הגדולות ביותר.  

הם מופקדות על השמירה לחיי צאצאיהן. אלו החיות, ואלו בני האדם,
השוחים במים, המעופפים באוויר.

תפקיד הפחד, הוא הדחף לחיות.

עכשיו, כשבא לך פחד, ולא חשוב מהו הפחד, הוא מיועד קודם על
לעצמך.

הפחד שלך שיעבור משהו לאחד מילדייך הוא טבעי, אבל זה הפחד שלך
לא שלהם, ולא יקרה להם שום דבר רע ממה שאת באגו פוחדת.

לכל דבר יש חיובי ושלילי. אם נדליק את הנר ותבוא רוח, הבית
שלנו יישרף.

אז נר זה טוב או רע? זה גם טוב וגם רע. תלוי מה אנחנו עושים.

אם אנחנו פוחדים מספיק, אנחנו נגן על הנר מפני הרוח.

אם אנחנו לא פוחדים יישרף הבית.
ומה תפקיד הרוח?
הרוח משובבת נפש. מפיגה זיעה, נותנת תנועת אוויר. מפיגה ריחות
רעים, מביאה חמצן.

והנה הרוח הטובה הזו, בהיפוך גמור ליבתה את אש הנר וגרמה
לשריפה.

לכל דבר יש חיוב ושלילי.

כך גם הפחד. יש לו יתרון ויש חסרון. עם הלב שלנו והשכל אנחנו
נשכיל לתת לו את המקום שישמש

אותנו לצרכינו. לא הוא ישלוט בנו, אלא אנחנו נשלוט בו, ונגייסו
לצרכינו.

כשאת בבית חולים רואה את כל המרעין בישין, זה לא את. זה הם.

כל אחד בדרכו הוא "הזמין" את צרתו לעצמו. אינך יודעת במה משרתת
אותם המחלה שלהם.

ממה הם בורחים. אינך יודעת. וזה לא שלך.

התפקיד היחידי שלהם בחיים שלך זה: להעריך את הערנות והפחד שלך,
ולהודות למי שלא יהיה על הפחד שלך ועל הערנות שהשכלת לגייס
לטובתך ולהינצל. בעזרת השם. טפו טפו טפו.

גם מה שבא לך, בא להעיר אותך, לנער אותך לשינוי.

הרבה חולות/חולים שהבריאו מודים למחלה (קראתי) כי היא שינתה
להם את סדר יומם, וחשיבתם לטובה.

זה תהליך שלא בא ביום אחד. התהליך התחיל גם אצלך. לא ביום ולא
ביומיים. זה תהליך לשינו סדר עדיפויות, שינוי ראיית חיים. את
עכשיו בתהליך לשינוי. וזה מבורך.
כל חיינו הוא תהליך אחד להגיע לאמת שלנו, ולחיות לפיה, כולל
הפחד.
שינוי זה תנועה, זה למידה, זה לא לעמוד קפוא במקום אחד, זה לא
להיות תקוע. - אלו מילים שליליות.
מילים חיוביות: תנועה, זרימה, מים, נשימה.

דרך אגב הכוונה לחשיבה חיובית היא לא סתם לזרוק מילה ולברוח
מ"הרע".
חשיבה חיובית זה לראות את האובייקט, להתייחס לדבר כאל אובייקט.
ואז לבדוק את החיובי והשלילי.
לא לפרש את הפחד למשל כמשהו שלילי. כנזכר למעלה.
כל דבר הוא קודם כל אובייקט, ותלוי בנו מה אנחנו עושים איתו.
אם רואים את החיובי הוא ישרת אותנו. אם נבחור לראות רק את
השלילי, הוא לא ישרת אותנו.

עכשיו את תתחברי לפחד. את תתחילי להיות חברה שלו. את תחבקי
אותו. ותראי במה הוא משרת אותך.

תשבי רפויה, תנשמי עמוק, תוציאי את האוויר מהריאות בנשיפה,
ותתחילי לחבק את הפחד.

תתחילי לתת לו מקום. תדליקי לך נר קטן, (ותפחדי מספיק כדי להגן
על הנר שלא תנשוב עליו רוח לשרוף הבית. רוח טובה, אבל בלי הגנה
והכוונה נכונה היא תהרוס).

הפחד יש לו מקום בלב. הוא חבר שלך. הוא אוהב אותך. ואת אוהבת
אותו. את מכבדת אותו כי הוא בא להגן עלייך.

והנה הנר הקטן (צמרמורת רבה בגופי) מאיר את המקום של הפחד
הטוב, ואמא שלך מחבקת אותך מלמעלה בזרועותיה הארוכות. (היא
כאן, אווה, שוב אני מרגישה אותה בצמרמורת גדולה, אתקרר בגללך -
חחחחחחחחחחחחח מותר הומור) אמא שלך בטח הייתה מלאת הומור נוסף
על החמלה והאהבה שנתנה לכם.

אמא שלך מעלייך, וכרגע רק מעלייך.

היא רק מעלייך כי עכשיו את מרכז העולם. רק את מרכז העולם
עכשיו.

היא מרחפת מעלייך, אמא הטובה שלך. מחבקת אותך בידיה, את שוב
בתוך הרחם האפל, והמגן.

את מרגישה את הרכות שלה, את החיבוק שלה. ואת כמו תינוקת בידיה.
היא מנענעת אותך, היא מחזקת אותך היא מאכילה אותך. היא מנשקת
ומחבקת... כל הזמן... נשימה... שאיפה... חיבוק...
פחד טוב... פחד שומר... פחד מרגיע... אמא טובה... אמא שומרת...
אמא מרגיעה... אוהבת...

אמא...   אמא...

ואחרי זה אמא עוד איתך, ועכשיו יש לה זמן ללכת גם לנכדים ולשאר
האהובים.

צמרמורת ודמעות... צמרמורת ודמעות... והכל שלך. יחד עם הפחד.

לסיכום:

פחד הוא טוב. פחד בא לשמור עלינו. ויותר אל האמהות שחוות את
ההריון ומופקדות על שמירת הצאצא.

הפחד חבר שלך.

אחרי שגמרת להתחבר לפחד, את יכולה בלי קשר לברך את מי שאת
רוצה, להדליק נר למי שאת רוצה.

גמר חתימה טובה, שנה טובה, והצלחה בהתמודדות עם הפחד, ועם
הטוב ועם הכל.

ב ה צ ל ח ה.  

מאחלת מכל הלב פנינה