שמתי לב שהיום הוא לא יום חופש רגיל מבית הספר (כלומר,
מהתחנפות אינסופית לחברותיי המאנפפות ולחתיך השכבתי עם השערות
ברגליים שאני דלוקה עליו). לא. היום הוא יום כיפור.
בנוסף, שמתי לב לעובדה שהמורה שלנו לתושב"ע, שדומה יותר
לעכברוש חום עם אפרו מאשר לדתייה צנועה, שכחה בכלל להסביר לנו
על יום כיפור. במקום זאת, העכברוש שמקדש הקדוש ברוך הוא דיברה
איתנו על השינויים. על שינוי.

לא. היום לא יום חופש רגיל מביה"ס. היום הוא יום כיפור. דווקא
ביום הזה, אני לא מרגישה שום צורך לבקש סליחה או מחילה. כי
דווקא היום, באופן מפתיע, מתחשק לי לחיות.