לפני 40  שנה במייבלו , אלאבמה , עליתי על הבמה פעם ראשונה
בחיי.
לבשתי חליפת שלוש חלקים בצבע קרם, משקפיים שחורות כיסו את
העיניים שלי הזעתי כמו סוס במירוצים של יום א' ושרתי מהנשמה.
האולם הקטן במייבלו אלאבמה היה שקט מאוד שסיימתי לשיר את השיר
הראשון. אחרי כמה שניות הצעקה הראשונה נשמעה: "תעיפו את הכושי
המסריח הזה החוצה!". ארבעה חודשים אח"כ עוד הייתי מאושפז,הם
כמעט והרגו אותי.

לפני 30 שנה במייבלו , אלאבמה , עליתי על הבמה, הבמה הארורה
ההיא.
לבשתי חליפת שלוש חלקים בצבע קרם, משקפיים שחורות כיסו את
העיניים שלי הזעתי כמו סוס במירוצים של יום א' ושרתי מהנשמה.
האולם הקטן במייבלו אלאבמה היה שקט מאוד שסיימתי לשיר את השיר
הראשון. אחרי כמה שניות הגג כמעט ועף. הושטתי יד לנשמה שלהם
ונגעתי בה, הם אהבו אותי.

לפני 20 שנה במייבלו , אלאבמה , עליתי שוב על הבמה ההיא. לבשתי
חליפת שלוש חלקים בצבע קרם, משקפיים שחורות כיסו את העיניים
שלי האבקה הלבנה עוד דיגדגה לי באף, חשבתי על הזונות שיחכו לי
במוטל, והרגשתי מלך העולם. האולם הקטן במייבלו אלאבמה היה שקט
מאוד שסיימתי לשיר את השיר הראשון. הם צרחו עד הגג, אבל היו
ריקים מבפנים. הם ליטפו לי את האגו.

לפני 10 שנה במייבלו , אלאבמה , עליתי על הבמה , הבמה הארורה
ההיא. לבשתי חליפת שלוש חלקים בצבע קרם, משקפיים עם זגוגיות
עבות כיסו את העיניים שלי. היד רעדה בדרכה לאחוז את המיקרופון.
שרתי , וצווחתי , ורקדתי על הבמה. הייתי כל כך מותש , ועייף.
האולם הקטן במייבלו אלאבמה היה שקט מאוד שסיימתי לשיר את השיר
הראשון. מתוך עשרת הקשישים שישבו שם ושיחקו סוליטר, אחד הרים
את הראש וקרץ לי. ירדתי לאט מהבמה. המנקה תמכה בי בדרך החוצה.


לפני 6 חודשים נכנסתי, איש שחור וזקן שעון על מקל הליכה ,לאולם
במייבלו אלאבמה. שילמתי עשרים דולר בצהריים לשרת שישאיר לי את
המפתח. לבשתי את אותה חליפה ישנה, ושרתי את אותו השיר.
פיזרתי קצת בנזין על הכסאות ועל הבמה. נעלתי את הדלת הראשית
,חזרתי לבמה והדלקתי סיגריה.
זרקתי את הגפרור על הרצפה, ממש כאן במייבלו אלאבמה.