בלילות הוא יושב
חושב
מתוודא לעצמו
והאל
ומניב מסקנות של שחיקה
איתו היא נשארת
בוכה
ולמה היא לא עוזבת
היא לא יכולה
היא כמוהו חושבת
שיום יבוא בשבילה
והכל ישתנה
והוא יצא מזה
ואולי יתן לה קצת אהבה

מרוסקת היא גם מעצמה
מהרהרת במה שהיה
ובכמה מתאים
להחליף מבטים
להתעלם מחטאים
וליפול שדודה
חסרת מעצורים
באשר הוא יגיד
ויבטיח
ואחר כך בקיר
הוא יטיח
את ראשה מדמם
ופתוח
ואולי אז יתן אהבה

וכשהשד יצא
ישארו רק פצעים
ומחלוקות שהגלידו
גם צלקות לפעמים
שיזכירו לו שוב
לשבת
ולחשוב
על כמה שזה
היה עושה לו טוב
לבקש מחילה
מהאל בשבילה
ושם היא תהיה
מבויישת מעצמה
כשתעשה היא הכל בשבילו
ותחזור היא להיות שלו
ומשם היא תמריא
למחוזות אחרים
כי לאהבה, כמו תמיד
יש סימנים בפנים...