[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








זה היה בערב שישי אחד, הייתי אצל ההורים ולקחתי את האוטו כדי
להקפיץ את אחותי לאיזה חברה שלה.
בדרך חזרה עוצרת אותי איזה ילדה בת 14 או 15 ושואלת אם אני
יודע איך מגיעים לקניון.
אמרתי לה שזה קצת רחוק אבל שתכנס למכונית ואקפיץ אותה לשם.
בדרך אני משוחח איתה, נודע לי שהיא בת 16 בעצם וגרה בתל אביב,
אפילו לא רחוק ממני.
אז מה היא עושה כאן?
הייתה אצל איזה ידיד שלה ועכשיו היא חוזרת לתל אביב בהסעות שיש
למועדונים השולחים אוטובוסים להביא בני נוער מהפריפריה.
ילדה מצחיקה, לקח לה זמן מה להזכר היכן היא לומדת בתל אביב,
מסתבר שהיא כלל לא טורחת לפקוד את בית הספר, היא רק עובדת
בשביל דמי כיס והולכת ושורפת הכל על בגדים ובילויים.
אמרתי לה שאני גר בתל אביב והיא לקחה את המספר שלי למקרה שהיא
תצטרך משהו, בכייף למה לא.
הורדתי אותה בקניון החזרתי להורי את המכונית ורכבתי הבייתה על
אופנועי, מתכנן את הבילוי של ערב שבת.

שבת בצהריים.
צלצול טלפון מעיר אותי משנת צהריים מרגיעה של שבת.
הילדה על הקו.
היא נשמעה קצת לחוצה בטלפון, אמרה שהיא לא רחוקה מדירתי, אז
הזמנתי אותה לבקר.
כעבור חצי שעה היא הגיעה.
נראתה עייפה ומוטרדת, עדיין עם ביגדי יציאה שכניראה עוד לבשה
מהבילוי של שישי בלילה, בגדים המסתירים טפח וחושפים טפחיים.
ממש כמו מלאך קטן, רזה קטנה עם גוף כה מושלם שרק לילדה בת 16
יכול להיות.
הצעתי לה לשתות ואף הכנתי לה כריך, היא מאד שמחה ונראה שלא
אכלה זה זמן מה.
לאחר מכן היא ביקשה להשתמש במקלחת, אז הבאתי לה מגבת והפנתי
אותה לכיוון.
כעבור כמה שניות היא קראה לי מן המקלחת ואומרת לי שאינה מסתדרת
עם הדלתות של הדוש.
הסברתי לה מבחוץ שיש קצת בעיה וצריך לסגור אותן בזהירות.
היא ביקשה שאכנס לעזור לה.
ניכנסתי.
היא עמדה לצד הדוש ביגדיה מסודרים בערימה בצד ומגבת מכסה את
גופה, היא נראתה מטריף.
שומר על איפוק נדיר נכנסתי והראתי לה בדיוק מה יש לעשות, בזמן
שאני מראה לה היא נצמדה אלי בכוונה לראות טוב יותר מה אני
עושה.
אוף, איזה מתוקה, אני מתפלא איך שמרתי על איפוק שכזה.
השארתי אותה במקלחת ויצאתי החוצה, הלכתי לכיור של המטבח ושטפתי
פנים.
כעבור כמה שניות היא שוב קוראת לי בטוענה שאיננה מצליחה.
נכנסתי שוב.
היא עומדת באותה פוזיציה כשרק המגבת מכסה אותה.
ביקשה ממני בקול חלש לסגור אחריה את דלתות הדוש לאחר שתיכנס.
הסכמתי.
לפתע היא הורידה את המגבת ותלתה אותה על המתלה.
אני מביט בה מהופנט לגמרי.
עירומה לגמרי עומדת אצלי במקלחת.
גוף מושלם.
היא נכנסת ואני ניגש לסגור את הדלתות.
לפתע היא שואלת אותי "למה שלא תכנס גם כן? אתה נראה מזיע".
אני מביט בה בעיניים פעורות משותק לגמרי.
"נו אז אתה נכנס?", היא מעירה אותי משרעפי.
לא הייתי צריך הזמנה נוספת, התפשטתי ונכנסתי איתה כאשר אני
סוגר את הדלתות אחרי.
אין הרבה מקום בדוש, די צפוף.  היא מתענגת על המים ובכל תזוזה
שלה מתחככת בי, איברי כבר מתחיל להתקשות.
אני לא יכול יותר, תופס אותה מתחת למים הזורמים ומצמיד אותה
אלי, היא מחייכת ואנו מתנשקים.
אני מתחיל להרגיש אותה, מהגב ידי יורדות לכיוון ישבנה, מצמיד
אותה לכיוון איברי שכבר מספיק קשיח כדי להרים משקולות.
בתגובה היא שולחת את ידיה הקטנות ומתחילה לעשות לי ביד, תוך
שאני מנשק אותה ברכות על שפתיה.  היא כה מתוקה.
אני שולח יד אל בין ירכיה, מרגיש את ערוותה הדלילה, היא מוציאה
אנחה קטנה של עונג, אז אני ממשיך ומעסה לה את הדגדגן תוך שהיא
מתמסרת לתענוג וזונחת את מה שעשתה לי אך לפני רגע.
אך לי לא אכפת, אני מביט בה מתענגת והיא כל כך מקסימה וכה
מגרה.
לאחר כדקה היא שולחת את ידה ודוחפת את אצבעותי אל תוכה, פתאם
היא תופסת אותי בעוצמה שלרגע חשבתי שניפול ומוציאה צעקה חנוקה
מפיה תוך שהיא רועדת קלות בין ידי.
וואוו, זה היה מקסים ביותר.
היא מדביקה לי נשיקה חודרנית ומבקשת לסיים להתקלח.
אני מביט בה בהפתעה "ומה איתי?" אני שואל.
היא מחייכת בזימה "עוד לא גמרתי איתך, רק תן להתקלח".
אני מבין את כוונתה ויוצא החוצה ביודעין שהולכת להיות לי שבת
מופלאה ומעייפת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תודה לאמא ולאבא
שהביאוני עד
הלום ולמשה
מהמכולת ולפריצי
הכלב ולמיצי
התוכי שתמכו בי
לאורך כל הדרך
לאנשים שלוקחים
את הזבל ולכל עם
ישראל.
מת עליכם
כפרות!





תודות לאנשים
שעזרו לי להגיע
לרגע פרסום
הסלוגן


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/11/04 20:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גרגמל בפיתה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה