בוא חבר, מזוג עוד יין לכוס
לא נותרה לנו סיבה לכעוס
לא נותר בנו רצון לחיות
מצחנו מדממים
מרוב קווים ירוקים
חרושים שורות שורות.
בוא חבר, תראה לי שן זהב
אין ספק - כאן נוצץ, כאן נרקב.
לא צריך חגורה כה גדולה לצוואר כה דקיק
הקולקטיב מעולם לא הכזיב, לרוב גם הצדיק
את השימוש הנרחב.
בוא חבר, בוא נשמע אותך שר
הלילה נאכל קוויאר
בכל יום שעובר הקטיושות יותר נמוכות
ואדמות ישראל
משוחות שוחות שוחות.
בוא חבר, במגף מרופט
הלילה נצעד עד לצפת
בכל יום שעובר דמעותינו יותר מלוחות
גם לנפוליאון
היו ציפיות נמוכות.
בוא חבר, שלוף כוס, פרוס מעילך
הכניסני, אח, תחת כנפך
נספור מרפסות כועסות גועשות "פער, פער!"
ובלילה תישק על מצחי ותטפח על הכר
בפריפרייה קר. |
