על הצוק, לבד.
חשוך מסביב, ורק המוזיקה המתנגנת,
מפרה את דממת הבדידות.
מוזיקה מטריפה, משגעת,
גורמת לשיכרון חושים,
כזה שכבר מזמן לא היה לי.
אני צועק, אך קול לא נשמע.
הרוח היא היחידה שנשמעת כרגע,
חזקה, רועשת, אימתנית,
רק מעצימה את המנגינה הנהדרת הזו.
וכשהמנגינה מגיעה לשיאה,
והרוח גם כן, אני פורש ידי לצדדים,
קופץ מן הצוק בחצי ריחוף,
ונותן למוזיקה לשאת אותי על גבי הרוח,
אל דרכי האחרונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.