כל פוליטיקאי חושש פן יגלו את השלדים אשר בארונו, במהלך מערכת
בחירות פולשנית. כל ילד שעומד ללכת לישון, רועד מפני המפלצות
השוכנות בארון המצעים, הנמצא מתחת למטתו. הסיוט הגדול של כאחד
מאתנו עלול להתגשם, אם וכאשר דלת תפתח וממנה יתפרצו כל הסודות
והפחדים האישים, שאיתם מעולם לא רצינו להתמודד.
זהו סיפור יוצא דופו במהותו ובמשמעותו, בדיה הדנה במקרה
דימיוני וספציפי, מעשיה המפיחה רוח חיים בדמויות אשר לא
התקיימו לאורך כל ההיסטוריה; אם עם זאת, בטוח אני כי קיים בה
שמץ של אמת, אמנם מסולפת, אבל עובדתית.

תחילתה של כל מחשבה ברגע הגייתה, תחילת דרכו של ארון בגדים זה
בנגרייה פלונית, הוא עבר מיד ליד בשווקים שונים, עד אשר הגיע
לחדרי.
ארון מרווח מאד, מציאה אמיתית במחר סמלי, לאחר שהנחתי בו את כל
מטלטלי, עדיין נותר בו מרווח אדיר לחליפות, מעילים ושאר בגדים
מחממים, שאין בהם צורך, כך יצא שנותרו תלויים להם באוויר עשרות
קולבים מיותמים, הממתינים למעט בד שיגאל אותם מבדידותם.
לפעמים בלילה, מחשבות מתרוצצות בראש ולא נותנות לישון; בעיתות
כאלה, נהגתי לדמיין כי הקולבים מנהלים שיחות נפש ארוכות ומבכים
על כמה מר גורלם. מנהג זה תמיד היה נותן לי נחת ומרדים אותי.

למרות זאת, בלילה מסוים לא הצלחתי להרדם, כל הדאגות התרוצצו
חופשיות והתווכחו בינהן בקולניות על גורלי, קולם הלוחש של
הקולבים נמחה בקלות על דפנות הארון. קמתי על הרגליים בשחר עם
עיניים אדומות, החלטתי שאני לא מסוגל להתמודד עם דאגותיי ושהן
יחזרו לבטח בלילה הבא ולכן פתחתי את דלת הארון ותליתי אותן על
הקולב.
מקובל להאמין שבעיות גדלות כשאר לא מתמודדים איתן או לפחות
מסתובבות בשטח ומפריעות, אך ארון הבגדים היה חזק ואיתן.
במשך יום שלם התעסקתי בענייני ואפילו לרגע לא התמעקתי בבעיותי
הרבות, סדר יום כזה מוכנה שוטף, חוזים בו אולי פעם בתקופת
חיים, אך זהו יומו הטוב ביותר של אדם.

בלילה יצאתי לחגוג באחד הפאבים בהם מוצאים נשים, מכל הסוגים
ומכל המינים; חושניות וזולות, הלבושות בחורפן ובמינק מחד
וגרושות מקומטות, המריחות מזיעה, שמקורה בעבודת כפיים מאידך.
בבוקר למחרת מצאתי בחורה ישנה לצידי ודאגות חדשות החלו לצוץ
בקרבי.
מיידית פתחתי את דלת הארון, לקחתי קולב ותליתי את הבחורה;
שתחכה, יש לי עניינים חמורים ודחופים לסדר, מאשר מערכת יחסים
חדשה וסבוכה.
נשימת הקלה יצאה מפי כאשר יצאתי מדלת ביתי, צרות הלילה נעלמו
כלא היו. פתאום הגיח בעל הבית ודרש את שכר הדירה של החודשיים
האחרונים, ידעתי מה עלי לעשות.
הזמנתי אותו פנימה והתלוננתי בשצף קצף,  על דליפה הנמצאת
בחדרי, בדיוק מעל הארון. ברגע שהתקדם לבחון את התקרה היבשה,
הוא נפל במלכודת. חיש קל בסיועים של דחיפה קלה וקולב, נתלה אף
הוא בארון.

דרך זו לפתרון בעיות נהייתה חביבה עלי עד מאד, אט אט הארון
התמלא באנשים שונים, עד אשר נותרתי בודד מכל מטרד, תלות או
מחוייבות בעולם.
נהייתי אדון לעצמי!
או שמא לא התמודדתי עם חיי  ודחקתי עצמי, אל מחוץ לארון?