ואיך נראית ממלכת המוות?

מקום חשוך אשר כמוהו לא היה עוד, צללים של יצורים מזעזעים
מתחבאים באפלה, רק אם יש בך האומץ והרצון לראותי ישן בין
זרועותיה של חן אהובתי, הם לא יפגעו בך. רק תפילתך תוכל לשחרר
את כתם הדם הגדול שליד רגלייך "מונח" שנים. אלפי לילות מרים של
בכי, לא נותרו בי עוד דמעות. אם רק תבכי למען רוחי מלאך המוות
לנו את שערי ממלכתו יעיז לפתוח.

יש בי האומץ, אני לא פוחדת, ובטח שלא אוותר למענך על שום דבר
ובטח שלא אפחד גם גם שם.
אנא שמע תפילתי שחרר את הנוכל הזה, שנים הוא רק בוכה ואת יסורי
האיש הזה החזר לעצמך כי לא מגיע לו! טעות היא רק טעות אבל לא
זאת הכוונה בנאמר על כול טעות משלמים. 400 שנה הם זמן תשלום
גבוה.
ראה הכתם נעלם...

תפילותיך נשמעו, פנייך נבוכות כעט. פן אחזור לאהובתי ואותך הוא
ישחרר, יהיה לך זמן לאהוב את הנבד אשר אותך אותך אוהב, ואת
אהבתך לא תאבדי. עכשיו תיגשי איתי, נוכל להיכנס רק בזמן צילצול
השעון הישן.
וכאש צלילי הכנסייה ישובו להגזים, שקד עירום יבשיל, ממלכת
האפלה תתעורר, אוכל אני לעצום את עניי ולנוח ליד חן אהובתי,
זהו בית האהבה שלי.

האם היו נכונות המילים?
כי הכנסייה עכשיו רועשת ובגן השקד זוהר מכול, המלאך השומר על
חן אהובתו, מחזיק לב בוהק לאור הירח הכחול, חן אהובתו מבקשת
עוד סרנדה כי מזמן קולך לא הטריד אותה. וכן עכשיו אני יודעת
מהם החיים ופרושם הוא מוות אבל האהבה החזקה משניהם פורסת אליי
ידים ואני רצה בריצה טרופה אל נבדי ומתרוממת אל השמים.

ושקד עירום הבשיל, העניים נעצמו. ועצמות האיש ההוא כבר לא
פזורות במרתף. הוא ישן חרש בין זרועותיה של חן אהובתו, וזהו
בית האהבה שלו.

שיחה בין רוח בת 400 שנה לבין נערה בת עשרה אשר נפשה הייתה
דומה לנפשה של אשת הרוח, אשר אותה רצח לפני שנים.

אני לא בטוחה לגבי השם, אולי תעזרו לי?