היא לא בכתה אף פעם,
היא הייתה הילדה שלא בוכה.
לא הראתה שום סימן לעצב...
אף פעם לא הזילה דמעה מכאב.
היא שאלה אותי איך מרגישים לפני שבוכים,
איך היא תדע שזה מגיע.
אז אמרתי לה שהיא תדע,
שזה בוקע ממקום עמוק בבטן, בלב.
שמרגישים את זה עולה עד לגרון
ואז מרגישים את הדמעות מציפות את העיניים.
מרגישים את זה מתפרץ למרות שלפעמים זה לא יוצא,
ואז יש ניצוץ וכבר לא רואים כלום.
מרגישים את העיניים מתפוצצות ואז זה קורה...
הדמעה הראשונה, מבצבצת ליד העין,
ואז באה הדמעה הבאה שדוחפת את הראשונה,
והדמעה מחליקה מהעין לאורך הלחי...
לפעמים היא ממשיכה למטה, לסנטר, ונוטפת.
ולפעמים, כשממש כואב, אז היא מחליקה דרך הגרון,
ומרגישים אותה, הטיפה המרה, המלוחה.
זאת שהילדה שלעולם לא בכתה, לא יודעת מהו טעמה הנורא.
לעם נורה שלי... סליחה שזה יצא כל כך קשה.
פשוט תפתחי ת'נשמה!
19.9.2004 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.