הסתלק לו הניחוח,
הנפלא, הנבחר,
שתמיד השאיר בי כמיהה למחר.
נמוג כמו הרוח,
המגע הרך,
שאותי אחריך בעבותות כרך.
עומעם, כמו ברדת ערב,
הזוהר, האור,
ששמרו עלי למען אשוב למקור.
נחתך, כבאיבחת חרב,
הקשר הנפלא,
שפעם אחר פעם בינינו התגלה.
דעך, כמו בשקיעה,
חומך השופע,
שהזרים לי נוחם ומרגוע.
וגיליתי, בפתיעה,
כי פסקה הנשימה,
כי אתה לי האוויר, והחיים, והנחמה.
אבדה לה התחושה,
הבלתי אפשרית,
של רגעים נפלאים ללא סוף ואחרית.
ונותרה רק בקשה,
האומנם לא תתמלא?
שאתה את אהבתי אליך שוב תגלה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.