|
כתמול שלשום נשקנו לחמה
ערגת אדמתנו בערה בשוחות
מחפורי, מחמדי, צל על פנינו
כזב קל מעוקל בזוית שיפתותיי
כי לתומי בכסיף הליל, נטיתי לחמוד
לטיפת פשתן קורעת,
רפרוף טביעת עין מתפתלת
סומק קלקלה פושט עורות
מתנצל, מתנצל
הגלשת ממרומיך הכבירים אדון?
לחוש בקיעת אדמת החימר בהיבשה?
תן נא לי את בושותיך, ונצניען כפקעה.
הס בתשואותיך,
עת פוקחת בהתהוותה
חייתי ערפיח של אשמה.
טרם נתערפל ברחמה
בהחבא תחינותיי |
|
(כולם לשיר,
ו...)
מי ישגל זונות
ישראל
אותן מי ידפוק,
אני הגיבור
רב שוגל,
מבסוט מאוד!
שמעעעע!!!
בימים ההם
בזמן הזה,
הלוואי שאין
לי איידס
אני מקווה.
וואו איזה
שטויות אני
עושה...
להב בן-לאדן,
ממתין לתוצאות,
ומקווה לטוב,
וככל הנראה כותב
צוואה,
(אה..., ואפשר
להפסיק לשיר) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.