פתאום היא ידעה שזה מה שהיא רוצה לעשות. היא ידעה שברגע הזה,
המיוחד היא מצאה את כל מה שהיא חיפשה במהלך החודשים האחרונים.
היא לא ידעה בדיוק מה זה, אבל ידעה שמצאה את זה. התחושה הזו
התחילה בכפות ידיה שחיבקו את ספל התה עם החלב שלה, המשיכה
לכתפיה, שלרגע עבר בהם זעזוע מרגש, חדרה לתוך גופה, ליטפה את
הלב והכליות, כאילו היא מטהרת את גופה מבפנים. פתאום היא ידעה
שבחודשים האחרונים היא לא חיפשה מישהו אחר, או סתם זיון,
בחודשים האחרונים היא חיפשה בדיוק את זה, את הישיבה הרגועה עם
חברים, אחרי ארוחת ערב, ואת הידיעה הבטוחה במה שיקרה בהמשך
הערב. היא ידעה שהיא תסיים את הארל גריי שלה עם החלב, תכרסם
עוד עוגיה וכשיואב וגלי יחליפו בינם את המבטים שהייתה בטוחה
שרק היא מצליחה לפענח, תבין שזה הזמן לפנות להם את הבית. היא
ידעה שעד הזמן שתגיע לביתה ותנסה לעכל כמה מהחדשות ששמעה הערב,
הם כבר יהיו בעולם אחר, רחוק מארוחת הערב הזו, רחוק מכל שאר
העולם, ולשניה אחת הצטערה שהיא לא תהיה. היא ידעה שתוך כדי
מחשבות על ארוחת הערב הזו היא תחליף בגדים למשהו יותר נוח
מהג'ינס והחולצה שנראתה בהם כמו הבת המפתה של השכן ממול.ומבלי
לשים לב היא מצאה את עצמה עומדת מול הארון הענק שלה ומתלבטת
בין שתי כותנות, האחת שחורה ומלטפת והשנייה בצבע יין שאהבה
במיוחד והשתדלה לשמור לאירועים מיוחדים.

היא החליטה שהיום זהו יום מספיק מיוחד והחליקה בקלילות לתוכה.
היא העבירה את ידה על ביטנה, מחליקה בעדינות קמט בלתי נראה
ופתאום שמה לב, שוב, לטבעת על אצבעה. היא הרימה את ידה אל מול
עיניה ואמרה את שמו מבלי להשמיע קול. עצב נח עליה לרגע והיא
החליטה ללכת להכין לעצמה כוס קפה במכונת האספרסו החדשה שקנו לה
יואב וגלי לרגל יום הולדתה האחרון. היא חשבה על יום ההולדת שלה
והבינה שעברו כבר כמעט עשר שנים. היא נזכרה בכל החברים שהיו לה
בימי ההולדת שלה, והזיכרון שלה התמקד באיתן, אולי כי לא רצתה
להיזכר באחר שהלב שלה רצה בו.

הם הכירו באחת מהארוחות האלו שיואב וגלי ארגנו כל פעם לחבר'ה
מהמשרד שלו או שלה או לחברים משותפים ותמיד הזמינו אותה כי
ידעו שאחד הדברים שהיא הכי אוהבת זה להכיר ולהיות עם אנשים שלא
לגמרי מכירים אותה אבל גם לא לגמרי זרים, ובשבילה היו ארוחות
הערב האלו הפוגה מהנה משגרת הדייטים הכפויה שסידרו לה כל
מכרייה. היא תמיד הייתה מתלבשת לארוחות האלו ברישול מסודר שהיה
מבליט את כל הנקודות הטובות שלה ומסתיר את כל הרעות. עכשיו היא
לא זכרה למה, אבל זכרה שלארוחה הזאת התלבשה משום מה בצורה יותר
מסודרת ואפילו יואב, שהיה בדרך כלל אדיש למראם של אנשים החמיא
לה. היא קלטה אותו מהרגע שנכנסה לחדר, הוא ישב על הכורסא שהיא
הכי אהבה, לבוש במכנסיים בצבע חאקי וחולצת טריקו בצבע שחור,
שילוב שהיה אהוב אליה במיוחד. כשקלט שהיא בוהה בו חייך אליה
חיוך שחשף שיניים לבנות ואישיות כובשת. אחרי סבב הנשיקות ושיחת
החולין המנומסת ששנאה בכל מפגש הלכה והתיישבה לידו באופן שפיתה
אותו, כמו שגילה לה באחת מהשבתות אחר הצהרים שהיו יושבים
ומקשקשים מעל לכוסות קפה או תה בסלון. פתאום היא התגעגעה אליו
כל כך שלא יכלה לחשוב או לחוש שום דבר אחר מאותו. היא לא יכלה
יותר להתאפק וניגשה אל הטלפון כדי להתקשר אליו. הצלצולים
המעוותים של קו הטלפון הבין יבשתי נשמעו בבירור והיא ניסתה
להתעלם מהם ולהרגיש שהוא עדיין כאן, במרחק עשר דקות נסיעה
מביתה שלה.

קול נשי אמר לה 'הלו' במבטא כבד ופתאום הרגישה כאילו היא לא
מסוגלת לענות לה כי אינה מבינה מילה מהשפה המוזרה הזו שהקול
הנשי מדבר. האישה בצד השני אמרה שוב והפעם בטון קצת יותר מרוגז
את ה'הלו' הגרמני שלה ופתאום היא נזכרה איך עונים וביקשה במבטא
אמריקאי את מר נולר הקול הנשי חזר לטון המחויך של ה'הלו'
הראשון וצחקק כלפיה, אולי בהתרסה EINE MOMENT BITE היא אמרה
תודה והציצה שוב על הטבעת שענדה על אצבעה בלי שידע ומיהרה
להוריד אותה ולהחביא אותה בתוך ידה כאילו הוא יכול לראות אותה
דרך הטלפון. YES היא שמעה אותו אומר פתאום ונלחצה כולה וענתה
לו 'זו אני' בלי לחשוב אם עליה להציג את עצמה או לא. אחרי כמה
רגעים של שקט מביך הוא הודיע לה. אני מגיע מחרתיים. היא לא
שאלה למה, איך או איפה, היא רק שאלה אם כרגיל והוא ענה לה שכן
ושוב נעמדה ביניהם השתיקה הזו שאם לא היה הטלפון וחמש שעות
טיסה מפרידות ביניהם היו ממלאים בנשיקה חטופה. הוא לחש לה אני
אוהב אותך והיא הרשתה לעצמה להחזיר את הטבעת לפס חסר השיזוף
שבלט  על אצבעה. הוא שאל אותה מה היא עושה עכשיו והיא ענתה לו
שמסתכלת על הטבעת שלהם ויכלה לשמוע אותו פורח מאושר מעבר לים.
אני מת עלייך ואלייך! הוא אמר והיא ידעה שאם היה יכול הוא היה
צועק. מחרתיים אני מביא לך משהו שאת בחיים לא חלמת עליו, אבל
עכשיו אני חייב לרוץ. הם כבר עמדו לפני סיום השיחה שלמען האמת
קצת נמאס לה ממנה ופתאום הוא אמר לה רונה, אני מאושר שהתקשרת,
את חסרה לי, ושניהם ידעו, בשתי יבשות נפרדות,שהם ביחד מעכשיו
ולתמיד והיא הרגישה שהיא נחנקת רק מהרעיון אבל אמרה לו שהיא
אוהבת ומתגעגעת נורא, ולמרות שחלק בה באמת הרגיש כך, חלק אחר
רצה לרוץ לשירותים ולהקיא מהמחשבה על להיות עם אדם אחד כל
החיים ועוד אתו, עם איתן נולר, הסמנכ"ל של אחת החברות הגדולות
בתחום התקשורת בעולם והמאהב הכי מדהים שאי פעם היה לה. אחרי
שסגרה את הטלפון על השיחה הבין יבשתית הזו קמה והכינה לעצמה
כוס קפה נוספת, השנייה במחצית השעה האחרונה. היא אמרה לעצמה
שהיא חייבת לצמצם את כמויות הקפה שהיא שותה ולגמה לגימה גדולה
מהקפה החם.

למחרת היא החליטה שהפעם היא תתכונן לקראתו. בדרך כלל הוא היה
זה שדאג להפתעות בקשר שלהם, והיה מאושר כשהיא הייתה נהנית מהם,
ואף פעם לא דרש, והיא גם לא רצתה, שתכין לו הפתעות רומנטיות
בחזרה. הפעם היא החליטה להכין לו גם משהו היא יצאה מהדירה
המרווחת שלה ברחוב גורדון וירדה לכיוון רחוב דיזינגוף. היא
נכנסה לסניף הסופר פארם שעמד בפינת הרחוב ועברה במבט מהיר על
תכשירי הטיפוח שניסו לפתות אותה לקנותם מהמדף. לאחר חצי שעה
היא יצאה מהחנות מצוידת במיטב הקרמים והבשמים שהיו במלאי. היא
המשיכה לכיוון האטליז של הקצב האהוב עליה וקנתה שני סטייקים
איכותיים ויקרים במיוחד. בכל חנות שבה שלפה את כרטיס האשראי
שהוא נתן לה היא שמעה אותו לוחש באוזנה - "כסף הוא לא בעיה"
וראתה למול עיניה את החיוך הקסום שלו לאחר שאמר זאת. בדרכה
חזרה לדירה היא עברה עוד בין חנויות הבגדים והנעליים ורכשה
לעצמה כמה פריטים חדשים וסקסיים  לרענון המלתחה. בדרכה חזרה
לדירה ברחוב גורדון היא לא יכלה יותר להתעלם מהחום והלחות התל
אביבים שעטפו אותה והחליטה להתקלח מיד כשתגיע לדירה.

ברגע שנכנסה לחדר המדרגות הקריר היא נשמה לרווחה וחייכה לשמע
תקתוק נעלי העקב שלה על הרצפה המבהיקה, היא אהבה נעלים ותמיד
אהבה לנחש כיצד נראות נעליים של אנשים אחרים לפי הרעש שהשמיעו.
היא הזמינה את המעלית הפרטית בעזרת המפתח המיוחד ועלתה לדירה
הממוזגת. אחרי שהכניסה את הסטייקים ודברי החלב למקרר התפנתה
לעשות את המקלחת המתוכננת. היא נגשה לחדר האמבטיה והוציאה מתוך
שקית ניילון של הסופר פארם את הסבונים והבשמים היוקרתיים שקנתה
והעמידה אותם בשורה על השיש הבהיר. היא הרימה את מבטה למראה
ובחנה את תווי פניה המאופרים בגוונים טבעיים והייתה מרוצה
מהדמות שצפתה בה חזרה מהמראה. היא פתחה את ברז המים והחלה
להתפשט, תוך שהיא סוקרת את גופה במראה. צלצול טלפון נשמע
מאחורי הדלת הסגורה והיא התלבטה אם לגשת ולענות או להתעלם
מהצלצול. היא החליטה להתעלם ונכנסה מתחת לזרם המים החמים. בזמן
ששטפו הטיפות את גופה היא נזכרה בפעם הראשונה שהתקלחה עם איתן
ולא הצליחה להימנע מההשוואה עם המקלחת הראשונה שעשתה איתו לפני
כמעט שתיים עשרה שנה.