[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הרגשתי שאני חייבת לכתוב לך.
לא היום הזה לא הלך טוב, ולא כל השבוע הזה... וכשחושבים על זה
ממש טוב, אז כל החיים האלו לא הלכו טוב.
זו מין הרגשה כזו, שאם אני מצליחה לעשות משהו טוב, אז משהו, כל
משהו, יבוא ויהרוס לי אותו.
זה חוק אצלי בחיים.
אתה צודק, אמרת את זה כל כך הרבה פעמים, אני עוד לא חיה מספיק
להגיד את זה.
אבל...
קשה לי לכתוב.
אבל, שאתה קם בבוקר, ומחפש רק דרך להמשיך לישון. לישון לתמיד.
ואם לא לישון לתמיד, אז להיות איתך תמיד.
ואם לא להיות איתך, אז לא להיות.
להפסיק את הדבר הזה שנקרא חיים.
מרחוק הכל נראה לך בסדר. 'יהיה טוב', אתה אומר תמיד.
'מבטיח?' אני שואלת, ואתה מחייך.
ואני מוצאת את כל האושר שיש בעולם בתוך החיוך הזה שלך.
והכל נעלם כלא היה. כל הגועל שאני צריכה לסבול במשך כל היום,
נעלם.
אתה אוחז אותי בתוכך, ואני מאושרת. מאושרת כמו שלא הייתי
מעולם.
הכרת לי דברים שלא ידעתי מעולם, ואני פוחדת שלא אדע עוד.
וזמן... שניות, דקות, שעות וימים עוברים במהירות האור.
כשאני איתך אין זמן.
זה כאילו אנחנו בתוך עולם משלנו, לבד.
רק אני ואתה.
ואתה תופס אותי, ברכות חזקה, לוחש לי באוזן "אני אוהב אותך, את
לא יודעת כמה שאני אוהב אותך!" ומנשק אותי. דקה ארוכה אתה מנשק
אותי. עוטף את עצמך סביבי, את כולך. נותן לעצמך להתמכר אליי...
ולא אכפת לך שאתה כבר מכור, וממשיך.
ואני מתמסרת בקלות, שהרי אני לא יכולה לסרב לך.
ואנחנו ממשיכים כך שעה ארוכה, ולא רוצים לעזוב.
הראש שלי ריק ממחשבות. ואני נותנת לעצמי להיות שלך. לגמרי
שלך.
אתה מעביר את האצבע שלך דרך כל הגוף שלי.
אני מצטמררת, ואתה מסתכל לי בעיניים, ונותן עוד נשיקה קלה,
שנותנת טעם של עוד.
אני תופסת לך בשיער, כמו שאתה אוהב, ונותנת לך לעשות בי מה
שרצונך אומר לך לעשות.

אבל...
אבל למה אני בכלל מדברת על זה?
כי...
זה הכל זיכרונות עכשיו, הכל עבר.
ואיפה ההווה שלי?
בתוך כלוב, בתוך כלא שאני לא יכולה לצאת ממנו.
שאני לא יכולה לראות את הדברים שראיתי שהיינו יחד.
אני לא יכולה לראות אותך.
אני ממשיכה לנסות לשרוד בתקווה שיום יבוא ואתה תבוא. תבוא, כמו
שאמרת שתבוא.
אני כותבת לך, כי אין משהו אחר לעשות. מנסה להעלות לך נקיפות
מצפון!
ימים ולילות, לדמעות שלי אין כבר מנוחה.
והכאב...
הלוואי הכאב הזה היה בא רק מאהבה הגדולה שאני מרגישה אלייך.
הוא תוקף אותי מכל הכיוונים - משפחה, חברות, ממך!
ואני מרגישה, כאילו שהוא שם אותי בתוך חדר, והקירות נסגרים
עליי.
קשה לי לנשום, קשה לי לקחת את האוויר הזה, החזה שלי כואב.
כל הגוף שלי כואב.
בת 17 ומרגישה בת 70.
חסרת כוחות, כוחות לחיות.
מלאת מחשבות, תהיות ותקוות.
חלומות! חלומות...
עליי ועלייך, מאושרים במקום אחר.
במקום שההורים שלי לא נמצאים, במקום שחברות שלי לא ינסו להרחיק
אותי ממך.
במקום הכי קרוב אלייך.
שאני אוכל לתת לך אותי.
במקום שתוכל לקבל אותי, כמו שאני.
הכל יעבור לי בסופו של דבר, שאני אחליט שאני מפסיקה עם השגרה
הזו.
מפסיקה עם הכל.
פותחת חלון, רואה את השמיים, נושמת את האוויר שאתה נושם במקום
רחוק ממני.
התמונה שלנו יחד עוד צרובה לי בראש, ותימחק יחד עם זיכרוני.

אולי זה מכתב פרידה, עוד לא החלטתי.
אולי זה מכתב שיותר יעזור לי מאשר לך.
יעזור לי להחליט לאן אני ממשיכה מכאן.
אני בטוחה שלא משנה לאן אני אלך, תמיד אני אזכר בך ותמיד תעלה
בי דמעה או שתיים.
ואולי זה טוב, "זה טוב לבכות" היית אומר.
וכשהייתי בוכה, הלב שלך היה נישבר. והיית מבקש שאפסיק.
אז בנשימה אחת, אני פשוט אגיד את זה.
אני אוהבת אותך.
ואהבה שלא ידע העולם, ובטח גם לא ידע.
יותר מרומיאו ויוליה.
יותר מכל רומן אהבה גדול שנכתב, יותר מכל פנטזיה שתוכל לתאר
אהבה.
יותר מכל האהבות האלו שחולמים שיהיו.
אני קיבלתי אותך, ואתה קיבלת אותי.
והיינו!
היינו...
ואני אגיד מה שאגיד, ואלך לאן שאלך, האהבה הזו לא תעלם, ולא
תיגמר. היא תלך איתי לכל מקום שאלך.
יכול להיות שאני מוותרת על להיות איתך, להיות שלך שוב.
אבל האהבה הזו לא מוותרת עליי, ולא מפסיקה ללחוץ על לבי.

תהיה מאושר איפה שתהיה, כי אני אעשה הכל שיהיה לך טוב.
גם אם הטוב שלך לא נמצא איתי.

שלך, לעולמי עד.
אהובתך הנצחית.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אה-הה!







קומיצה מפתיע את
גשש בלש.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/11/04 9:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלה החולה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה