הצלצול טלפון הזה, הטלפון שהרס לי את החיים.
יומולדת, היום אני בת 18 אמרתי לעצמי.
מחכה לטלפון מהבחור שעשה אותי מי שאני.
וכבר מאוחר, והוא לא מתקשר.
ואני מחכה.
רק מקבלת טלפון אחר מחבר אחר.
שמחה, עוד מישהו מתקשר לאחל לי איזה ברכה קטנה.
וכאן איבדתי את עצמי כמו שאיבדתי אותו.
הטלפון שלא חלמתי לקבל, השיחה שפחדתי ממנה כל החיים שלי, והכל
התמוטט.
והוא, הוא עכשיו מת.
השיחה הזאת, שגרמה לי את כל הצער בחיים.
הבנאדם שעשה אותי הכי מאושרת, גרם לי את הכאב הכי גדול.
איבדתי אותך.
איבדתי את מי שהייתי.
והוא, הוא עכשיו מת.
יומולדת 18.
6 בערב, ההלוויה של החבר הכי טוב.
ככה נפל היום הכי שמח בשנה, והפך ליום הכי קשה.
ליום שאיבדתי את האדם הכי יקר לי בחיים.
המחשבה של להמשיך נעלמה.
המחשבה של מי אני כבר נבלעה.
רוצה רק לקחת את עצמי ולא להיות מי שאני.
אבל עברה עכשיו תקופה, ומפחדת מהטלפון הבא.
מפחדת לאבד גם אותך.
כי הוא, הוא עכשיו מת.