תומרקה וינטרוב / סלע מעל פני הים |
והיד רושמת,
רושמת ורועדת,
כאילו לא ידעתי לכתוב,
פתאום הכל חדש לי,
ורק המחשבות הן אלו שרצות,
הכל סביבי גועש,
כאילו הים כועס,
ושוב המחשבות מעלות בי קצה,
קצה של חיוך קצה של דמעה,
איך הגלים נושקים אחד לשני,
כאילו הכירו שנים,
אבל בסוף נעלמים,
ישנם כאלו שלפעמים,
מתנפצים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|