ענת ברשטיין / הביתן שבקצה המבוך |
לא יודעת דבר על עברי,
"אמא, אמא", צועקת משנתי
כמו מתוך חלום אפל,
בו אני רצה במבוך, ולא יודעת לאן.
הגעתי לשורה, ראיתי אותה
הושטתי את ידי במאמץ לתפוס אותה,
אך בטרם הצלחתי, הם לקחו אותה,
לקחוה אל הלא נודע,
אל ביתן קטן בקצה המבוך,
"אמא!" קולי הדהד ברחבי המבוך
כשקראתי אחריה, היא לא שמעה אותי,
אותה, כבר הכניסו לביתן, והדלת נטרקה.
לקול צעקתה התעוררתי,
התעוררתי לתחושת אימה, שאת אימי
כבר לא אראה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|