[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רק מירב
/
מקס

ליום הולדתי ה-17 הבאת לי מתנה,
חדר מרופד וחליפה לבנה,
נתת לי חופשה הרחק מהעולם,
וכשכולם אותי עזבו רק את נשארת איתי שם...

אנשים לא מבינים שום דבר, הם משקרים, משחקים משחקים, הם טוענים
שהם לא רואים אותך מקס, גם כשאת עומדת לידם ואני רואה שאת שם,
הם מתעקשים שלא.
וצעקת להם ממש ליד האוזן, צעקה כל כך חזקה שהדהדה לי בראש, אך
הם עושים כאילו הם לא שומעים אותך, הם פשוט לא מבינים.

לפעמים את שתלטנית, אומרת, מצווה, אך אל תדאגי מקס, אני יודעת
שזו לא אשמתך, את פשוט כזו.
כמה פעמים אפילו אמרת לי לעשות דברים שלא רציתי, אך לא הייתה
ברירה אז פשוט עשיתי.
שמך חרוט על גב זרועי כי את אמרת אותו לחרוט, אמרת שכך אני
אזכור שלעולם לא תעזביני ושגם אם תעלמי זה רק לזמן קצר, גם
ברגעים ששנאתי אותך יותר מכל נשארת, אפילו כשהאנשים בחלוקים
הלבנים באו לחפש אותי לא עזבת וברחנו שתינו, יחדיו.

פעם אחת כשהבאת חברים צעקתם כל הלילה, לא הנחתם לי לישון,
ולמרות שהשכנים לא התלוננו על הרעש ידעתי שהם שומעים וכשכעסתי
עליכם על הרעש והבלאגן אמרת לי לא לדאוג ושיהיה בסדר, הבטחת
שתפצי אותי, וליום הולדתי ה-17 הבאת לי מתנה, חדר מרופד וחליפה
לבנה, וכשהתעוררתי בחדר מרופד אפוף אור לבן ראיתי אותך עומדת
מאחורי האנשים בחלוקים הלבנים, מתחבאת.
חייכת אליי ולחשת שהכל יהיה בסדר ושמחתי שהם לא שמעו אותך.
הם נתנו לי כדורים שבגללם נרדמתי, כשהתעוררתי לא היית אך ידעתי
שתחזרי במהרה, כי למרות שלא ראיתי את שמך חרוט על גב זרועי
בגלל החליפה הלבנה, מראה הדם היבש בצורתו של שמך היה חרוט
בזכרוני.

את יודעת, האנשים בחלוקים הלבנים מאוד מבולבלים, הם אמרו לי כל
מיני שטויות להן בכלל לא הקשבתי, הם המציאו כל מיני סיפורים
משעשעים עלייך אבל לא האמנתי להם כי ידעתי שזו רק דרכם לבלבל
אותי כך שאני אסגיר אותך,הם ניסו לקרוא את מחשבותיי, ראיתי את
זה בעיניים שלהם, אך אל תדאגי, הסתרתי אותם טוב טוב.

אחד הסיפורים שהם חזרו עליו הכי הרבה היה הסיפור עם הכי הרבה
שטויות, הם אמרו שאת מחלה שאין לה מרפא, אני מניחה שזה היה
דימוי כי אחרי הכל את בן-אדם בשר ודם בדיוק כמוני. הם לא
יודעים שקוראים לך מקס, הם חושבים ששמך הוא סכיזופרניה,
סכיזופרניה הברפרנית, לא גיליתי להם שהם טועים, ככה יהיה להם
יותר קשה לתפוס אותך. הם אפילו אמרו שכל האנשים שראיתי הם רק
חלק מהמחלה, הם אמרו שיש לי הזיות שמיעה וראייה חמורות אבל
הכדורים יעזרו לי, הם סתם נותנים לי כדורים בלי סיבה, הם אפילו
חושבים שאני אאמין לזה שהם מנסים לעזור לי ושאני חושבת שהם
רודפים אותי מפני שזהו חלק מהמחלה, מחשבות שווא הם קראו לזה.
אבל אל תדאגי מקס, אני לא מאמינה להם, אני לא אסגיר אותך ואני
אחכה לך פה בינתיים עד שתחזרי ושוב נצא מפה.

ליום הולדתי ה-17 הבאת לי מתנה,
חדר מרופד וחליפה לבנה,
הבאת לי חופשה רחוק מהעולם,
וכשכולם אותי עזבו רק את נשארת איתי שם...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-"יש אר.סי
קולה?"

-"יש פריקי
קולה."



אחותי
הקומיקאית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/10/04 3:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רק מירב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה