רוברטו כרמונה / יום ראשון |
שרירי רגליים מאומצים מחליקים על גבי אבן רטובה.
חוט תיל מנצנץ באור הירח המלא
ממלא אותי שנאה.
אני
יושב חבול, בורח למקום אחר
לא טוב ולא רע.
נח על עמוד חשמל גבוה
מביט בנמלים שחורות, עמלות
מתרוצצות לכל עבר וללא הבחנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|