הדבר היחיד שמבדיל אותי ממך ואותך ממנו, מלבד מה שברור לעין
(הוא שמן, אתה נמוך, אני טיפשה), הדבר שבאמת מבדיל את היחיד
הוא כוח הרצון שלו, הדלק שמניע את גלגלי המוח להסתובב, שמשמן
את הברגים ומפעיל את הקיטור במכונה הגאונית הזאת שהחליטו לקרוא
לה המוח.
כוח הרצון שמניע את המעשים, המחשבות, הרגשות, את ההגיון הבריא,
מתי הפסקנו להשתמש בכל אלה?
התשובה טמונה בחברה שהשתלטה על היחיד, להיות חלק בחברה זה
לחיות בכול מובן המילה, וזה לאבד את עצמנו בתוך הקהל בין אם
נרצה ובין אם לא. החדירה של אחרים לתוך הראש שלנו, ההתחשבות
שאנו מראים לאחרים לאט לאט מורידה את היכולת שלנו לשקול דברים
לפי כוח הרצון שלי. ה"אני" האמיתי, האני שיכול לכבוש את העולם,
האני שרוצה לשנות, להשפיע, להשאיר חותם, האני שמחפש הכרה
מאחרים נהיה אחד מ"אותם אחרים", נהיה אפס!
ועכשיו, אחרי כל כך הרבה שנים שהאני כבר הלך לאיבוד באונה
השמאלית, ליד התא האפור שמזמן לא היה בשימוש ויתכן גם שנשרף,
הוא מחפש דרך להופיע, ונותרה לו רק שאלה אחת הגיונית לשאול
אותך:  מתי יהיה לך כוח רצון?