חדר גדול, לבן.
"אני לא רואה מעבר", היא אומרת.
יש עוד הרבה חדרים אחרים.
בכולם יש הרבה אנשים.
היא חושבת שהיא לבד.
היא חושבת שאין לה אף אחד.
"אבל יש לי חתול", היא אומרת.
לכולם יש גן חיות.
היא רוצה נמר וחדר אחר. חדר עם צבעים. חדר של מישהו אחר.
"מן הסתם שהם ירצו ללכת להופעה". החדר שלה סתם משעמם.
זאת המסקנה, עדיף לה להיות לבד. מתחת לשמיכה. עם הטלויזיה
והשלט.
אבל היא רוצה עוד אחד בחדר שלה. אפילו רק עוד אחד.
היא לא צריכה הרבה. רק להרגיש שהיא לא לבד, שהיא לא מצורעת.
שגם בחדר שלה יהיו הרבה אנשים. כמו שאצל כולם.
חדר גדול, לבן והיא לא רואה מעבר...