שלום. אני ג'וני. ואני מכור. התמכרתי לרגש, אולי זה לא בהכרח
הרגש, אולי זה הריגוש.
הדרך שאני מגיע לרגש. התמכרתי לסיפורים קצרים באינטרנט.

הכל התחיל כשהחלטתי שאני רוצה לקרוא קצת סיפורים קצרים. ואיפה
הכי קל? באינטרנט. אז התחלתי לחפש אתרים של סיפורים ב-IOL.
מצאתי כמה אתרים. התחלתי לקרוא בהם הייתי קורה ככה חצי שעה
בלילה.
לאט לאט התחלתי לקרוא כל לילה. בהתמדה. באובססיביות. הזמן גם
נהיה ארוך יותר ויותר.
הייתי קורה סיפורים על שהתחיל האור בבוקר. לא יכולתי להפסיק.
בגלל זה איחרתי בשעה לבגרות בספרות.
הייתי ישן ביום ויושב לקרוא מול המחשב בלילה. ידעתי שאני מכור,
ולא היה לי אכפת. הסם עבד טוב.

אבל כמו כל סם טוב, גם הוא נגמר. הגעתי למצב שקראתי את כל
הסיפורים באינטרנט. לא היה לי יותר מה לקרוא, הייתי קורא את
אותם סיפורים שוב ושוב, וזה היה משגע אותי.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לא היה מוצא. התמרכתי לרגשות של
אנשים אחרים. שכחתי איך להגיש. כל תחושה שלי הייתה מוציאה אותי
משיווי משקל, החיים הפכו לסיפור ארוך, ולא יכולתי להבין את כל
המשמעותיות. בחיים יש בכלל מטאפורות?
אם החיים שלי היו סיפור באינטרנט, הייתי סוגר אותו כבר מזמן.
גם בגלל שהדרמות הגדולות לא היו גדולות בכלל. התמכרתי לסיפורים
של אנשים אמיתיים. ולא הרגשתי שאני אחד מהם.

מה אתה עושה כשאתה מוצף בריגוש של מישהו אחר וגם זה לא מספיק?