קילומטרים של שטח מדברי מכוסה חול, בדואים רועי כבשים ומגדלי
מריחואנה, כבישים שטופי שמש, מעליהם מתפתלים זרמי אוויר לוהט,
תחנות אוטובוס שוממות, השמש סדקה כבר מזמן את משטחי הבטון
מכוסי הכתובות של הטרמפיסטים, שבילו שעות תחת צילן עד שנעלמו
מאחורי שמשות של מכוניות אקראיות והגיעו לערים חנוקות ולחות,
דיונות חול מסביב למחלפים עליהם עוברים יום יום עשרות טונות
פלדה, גזי הפליטה נושבים יחד עם הבריזה הרוויה לחות אל תוך
סמטאות מפותלות, כשהם חולפים בדרכם אזורי תעשייה ומפעלים,
פועלים מיוזעים מרתכים חלקי מתכת בשמש היוקדת, מבני משרדים
שקופי קירות, בתוכם פקידות צהובות מניקוטין מדליקות את מכונות
הקפה ואת המזגנים, בתי מלון יוקרתיים עם מבט לים, בחדריהם אנשי
עסקים וסמנכ"לים בגיל העמידה מארחים נערות ליווי לאחר יום
עבודה עמוס עיסקאות חליפין ופגישות חשובות, נושבים אל תוך חדרי
המדרגות מרוצפי השיש, דלתות הפלדלת הכבדות מסתירות משפחות
אתיופיות מרובות ילדים וזקנים עולי ברית המועצות, שהיו מהנדסים
חשובים בארץ מולדתם, והיום הם שפל המדרגה של החברה הישראלית,
ריח התבשילים המסריחים עולה מהכיריים בהתערבבו עם האוויר החם
ויוצא מתוך החלונות הקטנים אל החצרות האחוריות, שם ילדים
משחקים ללא השגחת הוריהם בבקבוקים שבורים שמצאו ליד פחי זבל
ירוקים, על מסכי הטלוויזיות מנחי ערוץ הילדים לובשים חיוכים
מזויפים וממלאים את תודעתם של הצופים בריקנות וחומרניות,
דוגמניות בערוץ האופנה גורמות לרגשי נחיתות ואנורקסיה בילדות
בנות 12 שמנסות להראות טוב יותר בעיני חבריהם לכיתה, שעסוקים
בהתרברבות בבגדי המותגים החדשים שקנו לא מזמן בכסף של הוריהם,
ובהתעללות בחבריהם לכיתה העשירים פחות והשקטים יותר, שבקרוב
יפתרו מבחני בגרות ברמת חמש יחידות ויחזרו הביתה כדי לשחק
במשחקי מחשב או לגלוש באתרי פורנו סוטים באינטרנט, בזמן שבני
גילם חסרי המעצורים, רוח הנסיעה המהירה העיפה מזמן כל שארית
אחרונה של מחשבה מתוך ראשם, לובשים את בגדיהם הזוהרים באולטרה
ואת משקפי השמש ונוסעים דרך הלילה בכבישים חשוכים ושבילי עפר
עמוק אל תוך ליבם של יערות אפלים, שם נערכות ללא ידיעת המשטרה
מסיבות רועשות תחת כיפת השמיים, טירוף טהור בקצב של 148 פעימות
בדקה, אפסים ואחדים זורמים על פני גלי הקול המרעידים, וודקה
רד-בול, בלונים, קרטונים, טיפות אדומות, צהובות, שחורות, שייק
פטריות, קריסטל וסתם אקסטות, גלויות עפות כמו יונות דואר,
גלויות שנאספו שבוע קודם לכן ממכולה בנמל חיפה או משליח בבן
גוריון, והופצו בין סוחרים ברחבי הארץ, אותם הסוחרים שלפני
ארבע או חמש שנים הוציאו פרופיל 21 בלשכה כדי לא לנסוע כל יום
ראשון בבוקר לבסיס, דחוסים כמו סרדינים בקופסת שימורים בקרון
של הרכבת או באוטובוס, ילדים במדים ירוקים מעשנים נובלס,
צוחקים ובוחנים בעיניהם חיילים שנוסעים אל השטחים, שרק לפני
שנה התמזמזו עם בנות בהפסקה, והיום ילבשו שכפ"ץ קרמי וילכו
להרוג או לקבל אבנים לראש, פלוגות שלמות נדחסות לרכבת אחת, תאי
המטען של האוטובוסים מלאים בקיטבגים, ההורים נשארו בבית לדאוג
לגורל בניהם, שלילה שעבר, בערב יום שישי, יצאו לפאבים או
מועדונים במרכז העיר כדי להשתכר ולשכוח מהמציאות בה הם חיים,
מציאות בה לילדות בנות 14 במקום בובות כבר יש מחלות מין,
גלולות אין, מכתבי אהבה אאוט, קרומי בתולין נקרעים כמו דפי
נאום של מתמודדים לבחירות, מלאים בהבטחות שווא שנועדו להסוות
את תיאבונם הבלתי מרוסן לשלטון ועושר, חברי כנסת מתכננים מראש
את הקנייה של מכוניתם החדשה והמפוארת שתמומן בכספו של משלם
המיסים הממוצע, שהוריו סופרים אגורות אחרונות שנותרו מכספי
קצבת הסעד או הנכות וחורשים את השווקים בחיפוש אחר דוכן ירקות
זול יחסית, או מחכים לשווא לביקור של ילדיהם שתקעו אותם בבית
אבות מסריח לאחר שבנו קריירה מצליחה והקימו משפחות, שמתאספות
בערב בסלון עם ספת העור והעציץ מפלסטיק, וצופות בתוכנית הבידור
של אדיר מילר, כדי לצחוק קצת ולשכוח ממבזק החדשות, בו לפני שעה
הודיעו על פיצוץ אוטובוס בתחנה מרכזית, אנשי זק"א בכפפות גומי
סוחטים סמרטוטים מלאי דם, נהגי אמבולנס עייפים מפעילים סירנות
לפני כניסה לצמתים, אנשי ביטחון במדים אפורים בודקים תיקים של
נשים וגברים שממהרים לשוב הביתה מהעבודה כשהם יושבים
באוטובוסים, חולפים על פני דיונות חול ותחנות דלק מאובקות,
משוחחים עם בני משפחותיהם בטלפונים הסלולריים ומתכננים עתיד
טוב יותר לילדיהם, אך לשווא, כי אין משיח ואין מושיע, אין שטן
ואין אלוהים, כי הגיהנום הוא כאן, עלי אדמות.