בשעת צהריים חורפית בעיירה נידחת בדרום מערב ארה"ב קהילת
המאמינים התגודדה תחת גג הכנסיה המקומית לדרשת יום ראשון.
הכומר עלה על הדוכן, כחכך בגרונו ואמר: "הבה נישא תפילה
לאדוננו".
כל הראשים הושמטו, ידיים שולבו ושקט שרר.
לפתע אור לבן ומעוור פרץ דרך החלונות לקול שירת מלאכים
שמיימית.
"די, מספיק!" הדהד הקול והרעיד את הקירות.
"כל שבוע אותו סיפור... אלוהים, תעשה זה, אלוהים, תעשה זה,
אלוהים, אני רוצה אופניים, אלוהים, אני רוצה העלאה במשכורת,
אלוהים, אני רוצה שאבא יחזור מהכלא, אלוהים, אלוהים, אלוהים,
אלוהים... מספיק!
"מתי הפעם האחרונה שאתם עשיתם משהו בשביל עצמכם, הא? למה אני
צריך לדאוג לכם? אתם עושים מלחמות בשמי ועכשיו אתם רוצים שאני
גם אשרת אתכם? מישהו פעם חשב עליי? זה שאני אלוהים כל יכול לא
אומר שלי אין צרכים! אני רק רוצה לחזור הביתה מיום עבודה ארוך,
להתרפק על הספה ולראות טלויזיה בלי להצטרך לשמוע תפילה של ילדה
מושתנת שרוצה שאני אברך את אבא שלה שהולך למועדוני סאדו-מאזו
אחרי העבודה. ולמה אתם מודים לי על הארוחת ערב שלכם, אני עושה
את קניות המצרכים שלכם? אתם קורעים את התחת בשביל כסף לאוכל
הזה, לא אני, אז תעזבו אותי בשקט!
"פעם אנשים היו מתפללים בשביל שלום ואהבה, היום כל אחד רוצה
מרצדס בחניה. עד עכשיו בלעתי את גאוותי ושתקתי, אבל זה כבר
עובר כל גבול! אתם מעירים אותי בראשון בבוקר עם הזיופים שלכם,
מספיק כבר! תלכו להציק לסנטה או משהו, הוא עובד רק יום אחד
בשנה, למה שהוא יצא בזול, הא? חבורה של עצלנים, לכו תפתרו את
הבעיות שלכם בעצמכם. אני לא בייביסיטר שלכם אז תסתמו את הפה
שלכם, תתמודדו עם הבעיות שלכם ותעזבו אותי בשקט, שמעתם?...
וישו גם לא שומע אותכם. ההיפי הקטן לקח את המפתחות לטנדר ועזב
את הבית לפני אלף שנה עם שקית הגראס שהוא חשב שלא ידעתי עליה.
הוא יותר מדי מסטול בשביל לשמוע אתכם, אז אני לא רוצה לשמוע
אתכם שואלים אם ישו יכול לצאת לשחק, ברור?...
"לכו הביתה, תקראו ספר, תמצאו תחביב, תאזנו את פנקס הצ'קים
במקום לבקש ממני לעשות את זה. אני הולך עכשיו, ואם אתם מעירים
אותי יום ראשון הבא אני אומר לכם, אתם תתפללו שאני אעשה לכם מה
שעשיתי לסדום ועמורה!"
האור התמוגג ואיתו שוב נשמעה שירת המלאכים, הפעם בחופזה.
לא היתה לסת אחת שלא היתה שמוטה ולא היה זוג עיניים אחד שלא
היה פעור לרווחה.
אישה שמנה אחת התעלפה על בעלה וילדה קטנה התחילה לבכות.
הכומר חזר לעשתונותיו אחרי שתי דקות תדהמה ואמר בשקט לנגנית
האורגן לצידו; "אני חושב שנעשה את זה קריוקי היום"...