היא יפה. אלוהים כמה שהיא יפה. מי לעזאזל אני חושב שאני, שאני
מסתכל עליה? מאיפה יש לי את הזכות? מי אני בכלל? סתם תלמיד
מטומטם מכיתת המחוננים, שכולם צוחקים עליו. והיא? היא מושלמת.
אפילו העובדה שאני כותב עליה מטמיעה אותה. הייתי רוצה להכיר
אותה, רק כדי לראות אותה מקרוב. לשמוע את הקול שלה. את הקול
המושלם שלה. הלוואי שהייתי בכיתה שלה. אולי אפילו הייתי יכול
להיות חבר שלה. הייתי סוגד ליופייה 24 שעות ביממה. אלוהים כמה
שהיא יפה. אילו רק לא הייתי בכיתת המחוננים הזאת. הכלא החברתי
הזה. המחסום שלי. הכבלים שקושרים אותי במקום ולא מאפשרים לי
לפעול. לא מאפשרים לי להיות מי שאני. לטוב ולרע. ובהחלט יש רע.
אבל יש גם טוב. הרבה טוב. והיא אולי הייתה מעריכה את זה. אילו
רק לא הייתי ביישן. אילו רק הייתי חופשי.
יואב תירוש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.