האופק ציור
בד עגול מרוח צבע
שנפרש אל האין קץ
תחת ים של עננים
הנצבעים בקרני השמש החומקניות
שהצליחו לחדור אל זווית העין
יוצרות צלליות על מרחבי השממה
על שיח בודד
על גזע עץ מיותם
נותנות מקלט ליצורים קטנים וזריזים
העוצמים עיניהם למשב רוח קל,
על מה הם חולמים בראשם הקטן?

אני חולם עלייך,
בשימלה לבנה,
צוחקת בין עלי השלכת שבגן
מושיטה ידייך לחבוק את גופי,
לטייל על החוף בשקיעה,
לשבת על ספסל תחת עץ בשדירה...

והאופק ציור
והכביש נמתח, מטשטש במרחק,
האם אמצא אותך שם,
בסוף הדרך,
האם את לי שם,
מחכה?