העיר הגדולה,
עיר בלי אהבה.

ריחות עשן ופיח.
הרבה אוויר מסריח.

ומעל כולם ובתוכם,
חנויות, קניונים,
מגדלים וגורדי שחקים.
עד כמה שהתקן מאפשר.
לא פחות ולא יותר.

והעיר הגדולה,
עיר בלי אהבה.

בל נשכח כי מתחת ללבנים,
גרים האנשים.
חלקם כבר שוכבים,
והיתר עודם עומדים.
חיים את החיים היומיומיים,
שהם, בדרך-כלל, בכלל לא קלים.

לא מתעניינים במשרדים המפוארים,
לחם ואוכל לילדים הם מבקשים.

והעיר הגדולה,
עיר בלי אהבה.

אנשים מסתכלים מלמעלה למטה,
כאילו הם נולדו מעל ל"עמחה".

מקבצי נדבות, בעלי חנויות,
יד ביד, ביחד, כדי לחיות,
ולא למות.
כך נגזר עליהם בילדות.

והעיר הגדולה,
עיר בלי אהבה.

אנשים בודדים,
את עצמם מחפשים.

מה אעשה מחר?
לסרט אלך, או לבר?

אולי את היגון בים נשכיח.
מי יודע למה הים מליח?

והעיר הגדולה...

עיר בלי אהבה.