אני יכולה לכתוב תסריט על מה שקורה לי עכשיו,
לעשות סרט, ספר, רב מכר, מה לא?
אני ילדה בת 16 שביום אחד שינו לה את כל מה שהיא הכירה בעולם,
בחיים. נתנו לה מצב והיא צריכה להתמודד איתו. אין שאלות של
למה, איך מתי וכמה? נתנו לה מצב, תתמודדי איתו לבד. גיבורת על
בת 16, עכשיו אני צריכה להציל את העולם? למה אני? אבל מצד שני
איך נפל הכבוד הזה בחלקי???
אתמול בלילה... אני והוא בחדר, הוא אומר לי שלא ויוצא. דמעות,
כאב, נשמה פגוע ופצע בלב...  אלה חיים של ילדה בת 16! כמובן לא
מה שרציתי, אבל באיזה זכות אני התלונן על זה?
באיזה זכות ארחם על עצמי בגלל כאב של אהבת נעורים? אנשים מתים,
נפגעים וחיים ביסורים ובפחד.
נתנו לי להיות אחת למיליון. באיזה זכות אני התלונן בכלל על
משהו שקורה לי?  אז עכשיו אני גיבורת על, עפה, טסה, להציל את
העולם, להתעלות על הרשע (ממש סרט מצויר...)
זה באמת מה שרציתי?