היא לא הייתה הכי חכמה,
וגם לא הכי מושלמת.
וכל מה שהיה לה
זה השירים שהיא כותבת.

היא ברחה אל השירים
בכל רגע של מצוקה.
הם ניחמו אותה והקשיבו לה,
הם ידעו למה היא מסוגלת.

באיזשהו שלב
כבר לא היה לה מה לכתוב,
נתקעו לה המילים
והלב רצה לבכות.
השפתיים רעדו, והידים חזק
חזק זו בזו אחזו.
אבל כשהוא עבר
לא התייחס, לא הסתכל,
לא הקשיב ולא שמע.
הוא לא שמע את הלב
שהשמיע צעקה.

היא רצתה להיעלם,
היא רצתה לשחות אל תוך המים.
היא רצתה להיעלם,
היא רצתה לעוף אל השמים.
היא רצתה לחיות עם הנשמות,
היא לא רצתה יותר לכאוב.
היא רצתה להיעלם,
היא לא רצתה יותר לבכות.