בית קפה. שולחן עם שני כיסאות בקדמת הבמה, שעון מטוטלת גדול
בפינה. מלצר עובר, מסתכל על השולחן בעניין. כעבור רגע מגיע
גבר, לבוש חליפה יוקרתית, ז'קט מהודר, עניבה, מסורק, נראה נקי
מאוד ומסודר מאוד - ולחוץ מאוד. נעמד ליד השולחן, מסתכל מסביב.
מתלבט איזה כיסא לבחור... מתיישב. קם. שוב מסתכל מסביב. מסתכל
בשעון. מסתכל כאילו מחפש משהו. מסתכל על הכיסאות, מנסה להיזכר
באיזה כיסא ישב. מתיישב על הכיסא השני כשהוא בטוח שזה הכיסא
שעליו ישב קודם. לוקח את המאפרה, מסתכל בה, מוציא מכיס חולצתו
מסרק ומשתמש במאפרה בתור מראה. השעון מצלצל עשר. האיש קופץ
בבהלה, מניח את המאפרה במקום ואת המסרק מתלבט איפה לשים, בסוף
תוקע אותו מאחורי האוזן וסופר את הצלצולים. מהנהן בחיוך ומסתכל
מסביב, מחפש. יושב לחוץ. מוציא את המסרק מאחורי האוזן ומכניס
חזרה לכיס החולצה. מוציא בושם לגברים, מסתכל בגאווה, מתבשם
ומחזיר למקום.
נכנסת אישה. לבוש פשוט מאוד, ז'קט פשוט, לא מאופרת, אבל יפה,
רגועה.

א: ערב טוב.
ג: ערב טוב.
א: אתה...
ג: רק אם את.
א: זאת אני.
ג: אז גם אני.
א: אז אפשר?
ג: בוודאי!

אישה מתיישבת על הכיסא מול גבר. מחליפים מבטים. הוא לחוץ
ונבוך, היא ישירה.
אישה מפנה את גבה לגבר, מוציאה פרח קצת מקומט מתיק היד שלה
ומתבוננת בו.
גבר לוקח ממחטה, מקפל אותה בצורת פרח, מתיז עליה מהבושם שלו
ומתבונן בה.

ג: אפשר?
א: גם אני רציתי.
ג: אז ביחד?
א: ביחד.
ג: מתי?
א: עכ-

מלצר מופיע.

מלצר: תרצו להזמין?

שניהם קופצים בבהלה, פונים אל המלצר תוך כדי הסתרת הפרח.

א: כן... כן... היינו רוצים...
ג: יין.

אישה מופתעת

א: אדום.
ג: לבן יבש.
מלצר (רושם): יין אדום לבן יבש לאדון ולגברת בשולחן חמש.
עוד משהו?
ג: כן... גם...
א: סלט ירקות,
ג (קורא מהתפריט): צ'יפס ברוטב שושנים וסטייק,
א: עם תפוח בפנים.
ג: או שיפודים.
מלצר: סלט ירקות עם צ'יפס ברוטב שושנים וסטייק עם תפוח או
שיפודים בפנים. מיד מגיע.

מלצר הולך. גבר מוציא מטפחת, מנגב בצדי פיו ומציע לאישה.
אישה מסרבת.
מפנים שוב את הגב, כל אחד מתעסק בפרח שלו.

ג: אז ביחד.
א: כן, עכש-

השעון מצלצל פעם אחת. שניהם קופצים.
הפרח נופל לגבר, הוא מתכופף להרים אותו. האישה מסתכלת למקום
המושב של הגבר ולא רואה אותו. מסתכלת למטה, מגלה את הגבר
מלמטה, הפוך.
גבר מושיט לאישה את הפרח שלו הפוך, מתחת לשולחן.
אישה מנסה להגיע ולא מצליחה, מנסה בכל הכוח ולא מצליחה.
גבר מתייאש וקם. מחפש את אישה במבטו איפה שהיא ישבה, אבל היא
עוד הפוכה, לא מבינה לאן הוא נעלם. הוא מגיע אליה ומנסה לעזור
לה להתרומם, אבל זה מסובך לו - הוא לא יודע מה להרים קודם: את
הרגליים, הכתפיים או הראש. הוא בכלל לא מבין איך כל זה מתחבר
לצורה נורמלית.
אישה מושיטה לו את הפרח בקושי והוא, בלי להתכופף, לא מגיע.
מתרחק ממנה יותר ויותר עד שהוא חוזר לכסאו ומתיישב עליו. היא
קמה, נשכבת על השולחן מולו ומגיעה למצב של כמעט נשיקה - הוא
דוחף את הפרח שלו לפה שלה. היא מחייכת ונסוגה במהירות, קמה,
מגיעה מאחוריו ומנסה לתקוע את הפרח שלה בכיס שלו. לא מבינה למה
היא לא מצליחה, עד שמנסה להוציא את הפרח והמסרק יוצא יחד איתו.
היא תוקעת את המסרק בשיער שלו. הוא נבהל ומסרק במהירות
ובזהירות ומסתכל במאפרה בתור ראי. היא מחזיקה את הפרח בפה,
מגיעה ממש ממש קרוב לפה שלו - ואז מתחילה ללעוס את הפרח, עד
שמה שנשאר זה עלי הכותרת אותם היא יורקת לו בפנים. יוצאת
החוצה. הוא המום, מסתכל מסביב. מתחיל להתארגן לצאת. כשהוא בדרך
החוצה נשמע קול של הורדת מים ושירה קולנית ומזייפת של שיר אהבה
כלשהו.
גבר עוצר במקום, אישה נכנסת מהכיוון ההפוך שממנו יצאה. גבר
מדגיש את העניין בבלבול שלו.  אישה צוחקת, גבר יוצא. אישה רצה
אחריו, מושכת אותו בחזרה פנימה.
אישה וגבר מתחילים לרקוד ריקוד מוגזם, הפוך (הגבר בתפקיד האישה
ולהיפך). גבר מסתובב ונופל, זוחל אל הכיסא. מתיישב. השעון
מצלצל 14. אישה מתיישבת על ברכיו, גבר נראה נהנה. אישה מסתובבת
אל גבר, גבר מחייך, מחבק את אישה. אורות מעומעמים, אישה זועקת
בהנאה, יושבים על הכיסא. גומרים. השעון מצלצל 5, 8, 13. איש
מתנשף, נראה מרושל. אישה לוקחת את המסרק מהכיס שלו ומסתרקת,
מתאפרת מול המאפרה, שמה בושם, מורידה ז'קט והיא בשמלת ערב
מדהימה. יוצאת. גבר פרוע שיער, ז'קט מורד, חולצה מקומטת. מוריד
עניבה, מתנשף, יוצא.
ספוט על השולחן, הפרחים נשארו, המלצר מגיע.
השעון מצלצל 2.
חושך.