דוד בכר / טלית שקולת תכלת |
על רקע
אפור
נקטע
כמו נר שכבה.
טלית שקולת תכלת
על שמיים ליליים
דלקים וכבים
מאורות ראשונים אי שם הרחק
בשנים .
קול תפילה דקה
נדם
הוחלף בבליל
רצון
שוב להיות
עם
הסועדת את
נפשי.
הכורסא בה
ישבת
לא
ישבת
רק הריק המלא
שלך
ממלאת כולו רק
בך,
היין שלגם
הלחם שאכל
הנשימה האחרונה שנשם.
מסודי ויצחק
יושבים על ענן
וקשת ענן
ביני
לבינם
השמש מחממת
אותי
ואותם.
אני פה והם
שם.
אני חי וקיים בזכות האור
של
חסדם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|