[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מירון היביקי
/
כחול חצות

באחד הלילות, בזית קטנה תעתה בדרכה.
היא חשה בתשישות ועצרה לנוח, כשעתיים לפני חצות הליל.

המקום בו עצרה היה יער מוזר וחשוך.
אחד עם צמרות גבוהות ואפלות.
תחושת עייפות גרמה לעיניה להיעצם, והיא נרדמה לשעה קלה.
כשקמה הרגישה מוכנה להמשיך, ולקחה תנופה כדי לעוף.
אך הכנפיים לא נעו בשום אופן.
לבה נמלא פחד, אך כעבור זמן קצר התעשתה , והחלה לחפש פתרון.

בדרך הבזית ראתה מראה מופלא- אור הירח נשפך על פני האדמה וזרם
כנחל.
היא הלכה בעקבות השביל ונתקלה בנערת פיות תמירה ויפה.
"סלחי לי," פנתה הבזית, "כנפיי נדמו ואינני יודעת איך להניע
אותן שוב. התוכלי לעזור לי?"
"מצטערת בזית קטנה," השיבה הפיה,"אך אין לי את הכוח להשיב את
הרוח למפרשייך.
אך אוכל לספר לך כיצד אני עפה. אני פית יערות הליל והיכולת שלי
לעוף נובעת מהאדמה, העצים והירח. אולי תוכלי גם את להשתמש
באוצרות אלה."
הבזית אימצה בחום את דברי הפיה החביבה, והמשיכה בדרכה.

השמיים החלו להתקדר,כאשר הגיעה לאזור הנהר, דמות עצומה ואפלה
דמוית נחש הסתירה את הירח.
"מי את?" שאלה הבזית.
"אני דרקונית שחורה, "ענתה,"אני היא שליטת אזור הנהר. מה
רצונך?"
"כנפי נדמו ואינני יודעת כיצד להניע אותן שוב. אך גם לך אין
כנפיים, אז כיצד את עפה?"

"כוחי לעוף טעון בכוח הרצון שלי. כתור שליטת הנהר אני מרגישה
חזקה, והכוח שלי מזין את עצמו.
אם תהיי בטוחה בעצמך, ותתמידי, תוכלי לעוף שוב."
הבזית התרשמה עד מאוד מנימת הדיבור הגאה של הדרקונית, והמשיכה
בדרכה.

אחרי זמן מה, הגיעה הבזית לחלקת עצים גדולה.
היא צעדה על בטן ריקה  , והיה קשה להמשיך.
אך היה לה ביטחון בעצמה וגם בטבע שינחה אותה. היא ניסתה לעוף
עוד מס' פעמים אך לשווא.

לפתע, היער השתנה. האור מהירח התמזג עם כחול הליל ונשפך על
העצים.
כאילו בתמורה, רסיסי דשא עלו לאוויר והשוו לשמיים מראה ירקרק.
דמות מסתורית ריחפה באוויר, והביטה בבזית במבט עמוק.
"מי את? שאלה. "אני היא סוריקטה כחולה." ענתה בקול חלוש.
"איך את מרחפת?"
"אני.. פשוט מרחפת. אין תכלית לקיום שלי. הלילה אופף אותי ואני
רק חלק ממנו."
"זה נשמע עצוב"
"אכן כך.."
"אז מה נותן לך את היכולת לעוף? הכנפיים שלי איבדו מכוחן, ואני
מחפשת דרך לעוף שוב."
"אם כך, נראה לי שכוחי טמון ברגשותיי. אני נתתי להם דרור וכעת
אני נשלטת על-ידם לחלוטין. כך אני מרחפת. אם תעשי אותו הדבר
אולי תוכלי לעוף, אבל..
מבט הסוריקטה נהיה עצוב יותר, ולאט לאט היא נעלמה בעלטת ערפל,
מותירה את הבזית מבולבלת

השעה כבר הייתה חצות.
הבזית לא הבינה לגמרי את הסוריקטה הכחולה, והחליטה להמשיך
לנסות לעוף.
היא חשה את הרוח של פית יערות הליל מעודדת אותה להמשיך. וככה
היא ניסתה, וניסתה, וניסתה....

אך עם הזמן רעבה גבר.
לבסוף, הייאוש החל להשתלט על הבזית.
היא ניסתה להמשיך להיות חזקה אך לא הצליחה.
האופוריה גרמה לה לתחושת ריחוף קלה.. אך היא לא נהנתה מכך.
היא התרוממה מעט, והביטה בירח החיוור בעצב.
וכך היא הייתה תלויה באוויר, עד שכוחה אזל והיא נפחה את
נשמתה.

אך מאמיצה של הבזית לא הושבו ריקם..
כאשר נפלה ארצה, חלק מנשמתה, מהטבע שבה, ומהרגשות שלה, עברו אל
התולעים אשר היוותה מזון עבורם. נוצות קטנות החלו לצמוח בצדי
גופן הקטן, עד שהתגבשו ונהיו לכנפי  מלאך קטנות.
התולעים פרשו את כנפיהן, עפו לאור הלבנה, והאירו את השמיים
הקודרים.

מספרים, שעד עצם היום הזה, במקום שבו נפלה בזית קטנה, אפשר
לראות פרפרי מלאך.
מחזה מופלא שבו יצורים פלאיים מאירים את שמי הליל, פעם אחת
בשנה, בשעה חצות...



הערה: הסיפור היה בעצם הקו המנחה בתערוכת הגמר שלי באמנות.
ומשולבות בו דמויות שהופיעו בסיפורים האחרים שכתבתי.
הדרקונית השחורה צוירה בלי כנפיים, בניגוד לסיפור המקורי.
באשר לבזית, היא דמות אמיתית של בזית מסכנה שנמצאה תשושה מתח
לבית שלי, ונפטרה יום אחרי שאחותי ואני לקחנו אותה לווטרינר.
אז הסיפור הזה מוקדש לה..







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אבא יש רק אחד.

אלקטרה


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/10/04 19:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מירון היביקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה