השעון המעורר הקטן צלצל והעיר אותי. הסתכלתי על אורי ושמחתי
לראות שהיא לא התעוררה. קיפלתי בזהירות את הפוך וניגבתי את
הזיעה מהפנים, נורא חם לי בלילות. קמתי וזזתי לצד הרחוק של
המיטה, בשביל לא להרעיד את הכרית שלה ובטעות לסיים את השינה
שלה.
עברתי את השירותים שצמודים לחדר ופניתי למקלחת. הסתכלתי במראה
והחלטתי שגם היום אני לא צריך להתגלח. לקחתי את מברשת השיניים
ומרחתי אותה במשחה של קולגייט. אני מצחצח בכוח ואחרי שתי דקות
יורק דם מהחניכיים. משב ריח רענן של מנטה, זה מרגיש נקי.
פונה ימינה למטבח, מוזג פטל מחוזק בויטמינים לכוס גבוהה וממלא
במים מהבריטה. משקשק בפה והטעם חוזר ללשון ולפה ומתחזק מלגימה
ללגימה. מתיישב מול המק, מדליק סיגריה. בודק מיילים, מוחק
שטויות ופרסומות להגדלת איבר המין בחמש אינץ'. פותח את הדלת של
הדירה, לוקח עיתון וקורא את הדף הראשון והפובליציזם. בשבע וחצי
יוצא לעבודה. סוגר את הדלת אחריי בעדינות ולא נועל.

לא טוב. ממש לא טוב.
לפעמים אני מעיר אותה, נותן לה נשיקה ולוחש שאני אוהב אותה
והיא חוזרת לישון עם חיוך בשניה. אז אם אני רוצה להיות בראש
שלה כל היום, למה לא להפרד ממנה בקטנה?

צועד לפינת הרחוב, מוסף הכלכלה בכיס האחורי של הג'ינס. עוצר
מונית שירות ומשתדל לשבת לבד. פותח את מדור המחשבים ומסתכל
מבעד לחלון. שמש חזקה, אבל האוויר קר ונעים. מקשקש סמיילי על
השמשה ומאזין לשיחה של הנהג עם אחת הנוסעות מקדימה. כיף לראות
אישה יפה בבוקר ולהשוות בראש לחברה שלך, כמעט אישתך. לא הייתי
מחליף, כל בוקר מחדש. מעביר לעמודי פרשנות ומחייך, יש שם המון
דברים מצחיקים על הדולר וחברות עם הפסדי ענק. עושים סיבוב
בכיכר המדינה, ההומלסים של כיכר הלחם תמיד מציקים לי בעין בדרך
אחרת.
בבוקר הנהג בדר"כ מקצר דרך ביאליק. זו הרגשה נהדרת ואני נהנה
לבחון את הדרך בה הנהג שואל אם מישהו צריך לבורסה; זה נורא
סרקאסטי בעיניי. זה אפילו יכול להעלות חיוך מלחי ללחי, כשאני
יושב בין חרדי מיוזע במעיל גשם וגברת עבת בשר, עם שקי מצרכים
של ריחות לא נעימים.

לא טוב, ממש לא טוב.
לפעמים אני חושב עליה כל הנסיעה ושולח SMS של הרעפת אהבה או
הבעת הומור קטנה. הייתה הודעה אחת שהיא אפילו שמרה במשך חצי
שנה ועיינה בה כשהתגעגעה אליי וכשחסרתי לה. אז אם אני חושב
עליה, למה שהיא לא תדע על זה?

מתקתק כמה שעות של עבודה. יוצא לרחוב לעשן סיגריה ולהחליף כמה
מילים וחידודים עם חברים. מחליף חוויות מהמשמרת, מקשיב
לסיפורים ולבדיחות לא הכי מעניינות. תוהה מתי כבר אוכל ללכת
הביתה ולישון, אני כבר די עייף והקפה לא עוזר יותר מדי. כולם
חוזרים למשמרת ואני עדיין בחוץ, בוהה במכוניות ומשחק עם אבן
קטנה שמצאתי על המדרגות. אולי נאכל היום בערב ספגטי? אולי
יתחשק לנו מרק מול הטלוויזיה וקצת חיבוקים. מתקשר, שואל איך
היום שלה עד עכשיו. מאוד מעניין אותי לדעת מה שלומה, לפניה לא
היה אכפת לי כל כך מסדר יומו של זולתי. מסתכל על השעון ואומר
שצריך לסיים, סיכמנו שנתראה ואולי נעעשה טיול בדיזנגוף, נחמד
שם מאוד בערב. היא מגיעה לדירה לפניי, אולי תתפוס כמה שעות
שינה.

לא טוב, ממש לא טוב.
במקומה לא היה כל כך משנה לי לספר על עוד יום של שגרה. אם
מצאתי בנאדם שאכפת לי ממנו, צריך להגיד את זה בכל פעם ופעם
בשביל שתדע מחדש. גם להתכתב איתה במייל אפשר וצריך יותר, ממש
מרתק אותי לראות ולהבין אותה לאורך היום והיא מאושרת מהתקשורת
המיידית עם ילד שהיא אוהבת.

יוצא הביתה. כבר נורא עייף ומתחרט ששכחתי להביא את הספר בבוקר,
לפחות הייתי מעביר את הזמן באוטובוס בנעימים. יושב לבד ומסתכל
על תגים של חיילים ירוקים. אני כמעט זוכר את כל היחידות, למרות
שהשתחררתי כבר מזמן. סופר את הכיכרות בדרך הביתה ומתעצבן
מהפקקים בפנקס. עדיין לא הבנתי למה לא בונים שם מסעף תת קרקעי
או איזה גשר עילי מתוחכם. כיכר המדינה ממש מקסימה אותי בשעות
הערב, החנויות נראות משונות ומתחשק לצעוד על השבילים בכיכר
העצומה, אולי לשבת על ספסל ולשרוק עם הציפורים.
יורד מהדלת האחורית של האוטובוס עם עוד כמה שמאלנים ועובר ליד
הסופרמרקט. אוסף כמה ירקות, סלטים מקוררים ובאגטים, שיהיה מה
להכין ומהר. הולך עם שקיות במשך רחוב וחצי, נכנס לבניין ועולה
במדרגות. פותח את הדלת עם חצי סיבוב של מפתח ונכנס לדירה. אורי
יושבת מול השולחן וחורזת שרשרת. נושק לה על הלחי, מתיישב מול
המחשב ושופך מה עבר עלי היום. מתחקר אם שלומה טוב ובאם משהו
התחדש בחייה במהלך השעות האחרונות.

לא טוב, ממש אבל ממש לא טוב.
אם התגעגעתי אליה כל כך, למה לא יכלתי לסגור את הדלת בדומיה,
לצלול בעיניים הכחולות-ירקרקות שלה, להמתיק חיוך קטן ולהתקרב
לעברה. הייתי נעמד מאחוריה, נשען מעט מטה ומנשק קלות את צד
העורף שלה, עד שהייתה קמה; ואז מקרב אותה אליי ומנשק אותה
בלהט, כמו בסופי השבוע המאושרים. אם אתה חושב שהיא הכי יפה
בעולם והיא חסרה לך עד כדי געגוע קורע במהלך כל היום, למה שלא
תיתן את עצמך כשאתם חוזרים אחד לשני?

אז אחרי שנה של שגרה וראש קטן, אתה מגיע הביתה ומשתעמם. היא
מרגישה מובנת מאליה. היא צריכה חיזוק ואתה צריך ריגוש. זו
משוואה סימטרית, טבעית והגיונית. אתה מבין את זה, היא קשובה
לצרכיך. אז במקום לתת לנו לשקוע, אפשר להעלות את הבעיות ולפתור
אותן טכנית, ככה אני מתמודד עם החיים. והיא, מצידה, סומכת עליי
כי אני נשמע בטוח בעצמי, למה לא.  
אני מציע ומיישם. אנחנו יכולים לצאת לארוחת ערב חגיגית פעמיים
בשבוע, באווירה הכי נעימה והכי אינטימית וללכת יד ביד
ומחובקים, כאילו שזה דייט ראשון. אפשר גם לצאת ביחד למועדון
ולתת לי את הספייס שלי, חוזרים הביתה ביחד שיכורים ומאוהבים
ישר למיטה, עושים מה שרוצים ולא עוזבים עד שמתעוררים נורא
מאוחר. כיבוי שריפות הוא אמצעי נפלא לטיפול בסממנים, במיוחד
כשלא רואים את הבעיה. עכשיו אני יכול לדעת שהייתה כזו, אפילו
סרטנית. פשוט חשבתי כל פעם שזה מיני משבר של בטחון או בוז
מצידה.

אז יום אחד, נמאס לך להתפשר ולפייס. אתה מאוד אוהב אותה, אבל
כבר לא רואה טעם בהכל. לא צריך בית דין, פשוט אומרים שנורא
חבל, קצת מצטערים ומתחילים לארוז. אוספים את הבגדים, מקפלים את
מה שנראה חשוב ואומרים תודה יפה ושלום. נעלמים לחודש מהחיים
שלה, נותנים לה להירגע ומקווים להשאר בקשר. נגמר היום ואתה
חותך מהר, כמעט לא צפוי אבל מתבקש.
בדר"כ זוגות מאוהבים לא משליכים הכל לפח באבחה מהירה, אבל
הנחנו שזה קשר מת, אז שמחנו להיפטר אחד מהשניה. התקשרתי מדי
כמה שבועות וככל שעבר הזמן היא באמת נשמעה רגועה ובטוחה בעצמה,
היה נראה אחרי כמה חודשים שאני לפחות כבר מוכן לנירמול ואפשר
להפגש ולדבר, בלי מטרה ובטח שלא בכדי לחזור.
שמתי לב שהיא נשמעה מרוחקת יותר מפעם לפעם, אך מזל שיש בארון
שלה ארבעה טישרטים שלא הייתי משתמש בהן בתור סמרטוטים בשביל
תירוץ להפגש ולא להראות מגוחכים בעיני עצמנו.
אז הצעתי פגישה, היא הסכימה. נסוגותי, היא חיזקה. משהו לא
מחייב, נגיד סלט בבית קפה בצהריים. במקרה הגרוע, נקום ונלך
איש-איש לדרכו. סגרנו על יום, וכשהתקשרתי לקבוע שעה בפעם
הראשונה היא לא יכלה. היא נורא התנצלה גם הסבירה בכנות למה לא,
אפילו ביקשה דחייה של כמה ימים לסוף השבוע. הסכמתי, אבל לא
הרגיש טוב בכלל. מיותר לציין שהיא לא ענתה אחרי Regrouping
והמון השמצות מכאן ומכאן, לפחות בדמיון הלא פרוע שלי. אז שלחתי
הודעה כועסת והיא טרחה להבהיר בתגובה שהיא לא חייבת כלום
ושנפגש כשיהיה לה נוח.

אז עכשיו אני שובר מגע, לא רוצה להפגע עוד פעם ודי מוותר על כל
העניין. יש לי כבר חיים אחרים, אנשים משלך ועיסוקים שונים
בתכלית ממה שהיו. אבל עדיין ולמרות כל זה, אתה מאוד אוהב מישהי
והיא הכי רחוקה, עשר דקות שלמות של הליכה.
אז כשאתה חושב בלילה שיכולה להיות לך חברה הכי טובה, כתוב לה
סיפור קצר ותקווה שביום מן הימים יזדמן לה במקרה לקרוא אותו.
אולי הפעם זה יהיה סביר במקום ממש לא טוב. נראה לי ואני מקווה.
אני חושב. אולי זה ממש לא טוב?
ובעצם, אם יש לי את הטלפון שלך, אולי אתקשר ואוודא שאת יודעת
מה אני מרגיש? זה הכי מביך בעולם ואפילו ממש לא נעים; אבל
לפעמים בחיים, רק לפעמים, צריך להיות אגרסיבים ולנסות לשנות,
כשעדיין לא מאוחר מדי. אז במקום להסתפק בתירוצים ובתקוות
קלושות, הנה הסיפור שלנו.