עומרי ולי ישבו על הספסל הציבורי האדום, שהיה מושחת עד היסוד,
והביטו זה בזו. האווירה הייתה מחשמלת. השמיים כוסו בעננים
והתירו רק לקרן אור קטנה לרצד על פני שלולית המים המזערית
שהייתה מונחת לרגליהם. העלים הנושרים יצרו מרבד מרהיב של צבעים
והשתלבו נהדר בנוף העצים הקרחים ששיוועו לגשם שיגיע. רוח
סתווית עדינה נשבה על פניה של לי וגרמה לשערה להתפרע קצת,
בדיוק כמו שעומרי אהב. עומרי הסתכל עליה במבט חולמני.
"אני רוצה אותך", הוא אמר לה בעדינות וליטף את פניה ברוך.
לי נישקה אותו על לחיו וכרכה סביבו את זרועותיה.
הם ישבו מחובקים שעות ובקושי הוציאו מילה. הצליל היחידי ששמעו
היה רעש הסוליות של הילדים הקטנים הדורכים על העלים ומפיקים
צליל עדין של סתיו. מידי פעם עומרי היה אומר לה שהוא אוהב אותה
כל כך והיא השיבה לו בחיוך, חיוך קטן ועדין שהסגיר שהיא בעצם
חושבת את אותו הדבר.
הם היו מאושרים.

ומה היה קורה אילו הסיפור היה מתרחש בקיץ:

עומרי ולי ישבו על הספסל הציבורי האדום, שהיה מושחת עד היסוד,
והביטו זה בזו. האווירה הייתה מזעזעת. לא היה כל זכר לעננים
והשמש זרחה במלוא עוזה ושלחה קרן אור שריצדה על פני שלולית
הדלק שהייתה מונחת לרגליהם. הקוצים הצהובים יצרו הרגשה של מדבר
והשתלבו נהדר בנוף העצים הנובלים ששיוועו לטיפת מים. רוח חמה
נשבה על פניה של לי וגרמה לטיפות זיעה להינגר על מצחה, דבר שלא
כל כך משך את עומרי. עומרי הסתכל עליה במבט חולמני.
"אני רוצה מים", הוא אמר לה בעדינות וניגב את הזיעה ממצחה.
לי נישקה אותו על לחיו וכרכה סביבו את זרועותיה. עומרי הסיט את
זרועותיה בטענה שחם לו מידי.
הם ישבו זה לצד זו במשך שעות ובקושי הוציאו מילה. הצלילים שהם
שמעו היו קולות של ילדים צעקניים בחופשה, להקות זבובים שלמות
ואוטו גלידה, צלילים צורמים של קיץ. מידי פעם עומרי היה אומר
לה שהוא אוהב אותה כל כך והיא השיבה לו בחצי חיוך, כיוון שלא
היו לה את הכוחות הדרושים לחיוך שלם. למרות זאת, החיוך הסגיר
שהיא בעצם חושבת את אותו הדבר.
הם היו מאושרים ומיוזעים.



הסיפור הזה מוקדש לכל אוהבי הסתיו למינהם ולאותם אלה שלא
מחבבים את הקיץ