ומה היה קורה אילו הסיפור היה מתרחש בקיץ:
עומרי ולי ישבו על הספסל הציבורי האדום, שהיה מושחת עד היסוד,
והביטו זה בזו. האווירה הייתה מזעזעת. לא היה כל זכר לעננים
והשמש זרחה במלוא עוזה ושלחה קרן אור שריצדה על פני שלולית
הדלק שהייתה מונחת לרגליהם. הקוצים הצהובים יצרו הרגשה של מדבר
והשתלבו נהדר בנוף העצים הנובלים ששיוועו לטיפת מים. רוח חמה
נשבה על פניה של לי וגרמה לטיפות זיעה להינגר על מצחה, דבר שלא
כל כך משך את עומרי. עומרי הסתכל עליה במבט חולמני.
"אני רוצה מים", הוא אמר לה בעדינות וניגב את הזיעה ממצחה.
לי נישקה אותו על לחיו וכרכה סביבו את זרועותיה. עומרי הסיט את
זרועותיה בטענה שחם לו מידי.
הם ישבו זה לצד זו במשך שעות ובקושי הוציאו מילה. הצלילים שהם
שמעו היו קולות של ילדים צעקניים בחופשה, להקות זבובים שלמות
ואוטו גלידה, צלילים צורמים של קיץ. מידי פעם עומרי היה אומר
לה שהוא אוהב אותה כל כך והיא השיבה לו בחצי חיוך, כיוון שלא
היו לה את הכוחות הדרושים לחיוך שלם. למרות זאת, החיוך הסגיר
שהיא בעצם חושבת את אותו הדבר.
הם היו מאושרים ומיוזעים.
הסיפור הזה מוקדש לכל אוהבי הסתיו למינהם ולאותם אלה שלא
מחבבים את הקיץ
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.