[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לשיא מיוחד היגיעה אומנות הסיפור העממי, אומנות קדומה זו
שהמציאות והדמיון שלובים בה יחד השתכללה והשתפרה עם הזמן.
סיפורי עם קשורים למספר ולקהלו, לכל עם לכל שבט יש אוסף
סיפורים הקשורים לנופו וסביבתו הקרובה, הסיפורים מותאמים להלך
הרוח של האוכלוסייה המשמרת אותם.
מרקש עיר בת אלף שנה שתולדותיה שלובים בסיפורים ובסתרים בכיכר
הגדולה של העיר ג'מע אל פנה המוקפת בבתי קפה קטנים וציוריים
מעליהם מרפסות רחבות שם יושבים מקומיים ותיירים שותים תה
ומשקיפים מלמעלה על הנעשה בכיכר. "ההצגה הטובה ביותר בעיר"
השחקנים הראשים בכיכר הם רוכלים שונים היושבים בתוך מעגלים
ומסביבם קהל. אוכלי זכוכית, קוסמים, מגידי עתידות,  מרקידי
נחשי- קוברה  עם חלילים. רקדנים,  אקרובטים,  קוסמים רופאי
אליל או מרפאי שיניים בשיטות עממיות. וגם מספרי סיפורים.
מוכרי אבקות: תבלינים חינה, מרווה, סיד ועוד כל מני אבקות
העושים פ ל א י ם הכל טחון וכתוש עד דק.  היו גם כאלה שלא מכרו
כלום רק ישבו באמצע מעגל ומסביבם קהל.
למעגלים של מספרי הסיפורים בכיכר היה קהל קבוע, כל יום בערב
באותה השעה נפגשים עם המספר שהיה אהוב עליהם שממשיך את הסיפור
שהפסיק אתמול , גם אם הגעת באמצע סיפור הייתה נהנה כי המספרים
ידעו את מלכתם כהלכה ידעו אך לרתק את הקהל שלהם שלא ילכו
למעגלים אחרים. במשך השנים השתכללה והשתפרה אומנות הסיפור
העממי צורות הדיבור השתנו נוספו פתגמים חדשים,  נוצרו סמלים
ייחודיים דימויים מיוחדים עם הזמן גם הנושאים המנהגים ודרך
החיים הותאמו לאוכלוסייה בכיכר הגדולה.

באחד המעגלים המרכזיים בין אוכלי זכוכית ומגידי עתידות היה
מספר סיפורים זקן, איש מבוגר מכובד למראה, לבוש בהידור ישן
יושב במשך היום כפוף על ספרים ישנים, אינו מבחין בסביבתו אלא
מרוכז כל כולו בספרים ישנים וקרועים שדפיהם מצהיבים. זה היה
מגלה העתידות ומספר הסיפורים. הוא ישב שם באמצע המעגל ידיו היו
מונחות על כרסו, והמתין בסבלנות לקהל הקבוע שלו שיתאסף מסביב
למעגל.
בכיכר עומדים זה ליד זה דוכנים רבים לממכר מיץ תפוזים טרי, שם
מצא עלי בן המדבר את העבודה הראשונה בחייו. תפקידו היה לשטוף
את התפוזים לנגב אותם להבריש אותם ולהניח אותם בערמה גבוהה
ומגרה שתמשוך את התיירים לבוא לשתות מיץ. בעל הדוכן הרשה לו
לישון מאחור כמה שעות ביום, אך במקום ללכת לנוח קצת, היה עלי
נמשך לכיכר המרכזית של העיר כבחבלי קסם... כשראה עלי מלאכה
שעניינה אותו, היה ניגש לאומן ומבקש ללמוד את מלאכתו והאיש
ששמר על סודות אומנותו בקנאות במשך דורות, היה נפתח ומלמדו
בחפץ לב. יום אחד הלך לשמוע סיפור ושמע סיפור על המדבר המספר
הזקן מצא חן בעיניו והחל לבקר באופן קבוע במעגלו, לשמוע את
הסיפורים ואולי ישמע עוד סיפור על המדבר.לפעמים אסף ביוזמתו
כסף מהמאזינים ונתן לו לפעמים הביא מהדוכן מיץ תפוזים קר וכיבד
את המספר.

בשעה חמש אחר הצוהריים כל יום באותו המקום היה המפגש המספר
מתחיל סיפור חדש. האנשים מכל המינים התאספו סביבו צעירים
וזקנים אפילו תיירים, המעגל הלך והתמלא, והמספר בקולו הצרוד,
דיבר ודיבר האנשים היו המומים מדברי החוכמה שיצאו מפיו של האיש
ללא מאמץ מיוחד, הם הקשיבו קשב רב למספר שהיגיע מהמאה שעברה
אולי ממדינה רחוקה. דבריו היו מעניינים ומלאי חוכמה הוא היה
תמיד שמח שיש לו הרבה מאזינים. הוא מספר מקצועי הוא חי והתפרנס
מסיפורים הוא סיפר למאזיניו "המסע שלי נותר תמיד עניין של
אהבה"
יום אחד המספר שואל את עלי למה הוא בא אליו כל הזמן ולא הולך
למספרים האחרים היושבים בכיכר שגם הם טובים ומספרים סיפורים.
עלי אמר לו: אני ילד המדבר, אבי הוא ראש שיירת גמלים
מטמבוקטו, אני גדלתי על הסיפורים האלה. מכל המספרים בכיכר
הגדולה בחרתי בך כי רק אתה יכול לספר את הסיפור האמיתי של
המדבר. רק לך יש את הידע והדמיון העשיר ביותר מכל המספרים.
הסיפורים שלך מזכירים לי את הבית את אבי הנמצא במדבר ואני
מתגעגע אליו מאוד.
עלי  היה בא באופן קבוע למעגל לשמוע סיפורים הוא ראה בסיפור
מחזה, מלאכה שעניינה אותו, לפעמים רק עמד והביט מרחוק על
המתרחש,
המספר היה כבר מזהה אותו ואומר לו שלום ואז יום אחד עלי אזר
עוז והחליט לגשת לאמן הסיפורים ולבקש שילמד אותו את מלאכת
הסיפור והאיש ששמר על סודות אומנותו בקנאות במשך דורות, אהב את
הבחור והיה מוכן ללמד אותו בחפץ לב. בוקר אחד עלי בא להזמין את
המספר לשתות אייתו תה המספר נענה בחפץ לב אסף את ספריו הישנים
והלך אחרי עלי.  הם ישבו על מרפסת בית קפה המשקיף על הרחבה
והזמנו תה ירוק עם נענע המלצר הביא להם מגש נחושת עגול וגדול
ועליו קומקום תה מרוקאי טיפוסי בצבע כסף וכמה כוסות קטנים עם
פס זהב והתחיל בטקס מזיגת התה הוא הרים את הקומקום גבוה ומזג
תה לכוסות מבלי להחטיא, כשגמר למזוג לכוסות הוא שפך אותם חזרה
לתוך הקומקום ומילא אותם שוב בנוזל הצהוב שצבעו כעיני חתול ,
הם שתו את התה ודברו על מלאכת הסיפור.

המספר הזקן החל להסביר לעלי על חשיבות הסיפור:
"לא קל להיות מספר, להפוך למספר סיפורים אמיתי מקצועי היה
ועודנו מסע מרתק. כדי לתת  צורה לאלים ולנופים שצצים ונעלמים,
לגיבורים ולדמויות של סיפור בתוך סיפור, פרספקטיבות שונות,
סיפורים אישיים, מיתוסים גדולים, פולקלור, תצפיות, הולכים
ובאים".
עלי שואל: אז איך הופכים למספר מקצועי?
" תמיד רציתי לדעת יותר על משמעותה של אומנות הסיפור שבעל-פה,
אני משתלב בתהליך שכבר מתרחש.  מעולם לא למדתי סיפור בעל פה.
היה זה בשבילי אתגר מתמיד לספר את הסיפור הנכון ברגע הנכון
ובצורה ישירה. להגיב כיאות לסביבה, לפעמים גם לשאלות שיש
למאזינים להגיב לעולם הטבעי לצליל ולאווירה. ככל שקראתי יותר
על סיפורים ועל סיפור סיפורים וככל ששמעתי סיפורים טובים
שסופרו היטב, כך סקרנה אותו יותר השאלה מתי יש לספר סיפורים?.
הסיפורים מהווים אשנב הצצה למורשת ולתרבות".
עלי שואל אותו: מהיכן כל הידע?
"בני הצעיר, אני בצעירותי הייתי מורה להסטוריה, וכל הזמן
למדתי, אבל רציתי עוד ועוד ואז נפרדתי יום אחד מאשתי ובנותיי
ארזתי בתרמילי כיכר לחם שחור ויצאתי לדרך, עברתי ממקום למקום
כנווד, הלכתי כשהשמש חיממה את אבני הדרך או את האדמה ההדוקה
מפרסות הסוסים, זיעה כיסתה את גופי, מזמן לזמן עצרתי לנוח
לציידי הדרכים וניגבתי את הזיעה שזרמה בשפע ממצחי במטפחת
גדולה, עצרתי בכל כפר ושמעתי סיפורים וגם סיפרתי את הסיפורים
שלי  כך עברתי בכל מרוקו, כשהגעתי לעיר נכנסתי לספריה וחיפשתי
נושאים לסיפורים בספרים ישנים קראתי את הספרים של סלאם מוסא
אבן עמרם בן עבד אללה שהיהודים קוראים לו הרמב"ם יליד קורדובה,
הייתי בטנג'יר בספריה בשם קולון ברחוב פסטר, אחד המקומות
המרכזיים בעיר, כאן הלכתי ללמוד את כל מה שהיתי צריך לדעת
הסתובבתי בין מאות הספרים אלפי ספרים, הסתובבתי בעיר בברים
המקומיים ובתי הקפה ראיתי אנשים פשוטים וראיתי סופרים מפורסמים
שבאים לחתום על ספריהם, ראיתי תיירים רבים אנגלים צרפתים שבאים
לחפש אינפורמציה כמוני, הספרייה ב"טנג'יר" מקום מפגש חשוב
לסופרים ומספרים.
האם זה מספיק, שואל עלי?
לא, בהחלט לא נסעתי מחוץ למרוקו לספרד לקורדובה שם קראתי את
ספרו של איבן רושד איש קורדובה "הפלת ההפלה" שתוכנו הענקת שבח
למחשבה הפילוסופית המפוארת. במצריים, שם קראתי חלק מכתבי היד
העתיקים בספריה באלכסנדריה שנשארו אחרי השריפה הגדולה ובפלסטין
הלכתי למדבר יהודה שם נמצאו תרגומים לערבית של הברית הישנה
והחדשה וספרים קדושים אחרים.
למדתי מהספרים הישנים של האלכימאים שדברו על כספית על מלח על
מלכים. רסיס קטנטן מביצת זכוכית צהבהבה יכול להפוך כמות גדולה
של מתכת לזהב.
עלי שואל אותו בחיוך, אם אתה יודע הכל למה לא יצרת זהב, ואתה
זקוק לנדבות המאזינים.
" אין לי את ביצת הזכוכית!" אומר לו המספר הזקן.
עלי ידידי יש פתגם ידוע באפריקה שאומר: "כשזקן מת מזקנה במדבר,
זאת ספריה שלימה שמתה אייתו".

עלי שלמד להכיר אותו היטב ואת סיפוריו אומר לו: "אדוני היקר
אין זה משנה עד כמה פשוט הוא הסיפור שאתה בוחר לספר, הוא כה
עמוק ורב פנים הקסם ובמסתורין ניזון ממנו. עבורי סיפור סיפורים
הוא יותר טקס מאשר שעשוע העבר וההווה נקשרים יחדיו במהלך
הסיפור. רגליך נטועות בקרקע, גווך זקוף,  אתה  מספר למאזינים
סיפור באופן ספונטני ומאפשר לו לזרום. הסיפור מספר את עצמו.
אני מקשיב לך בעת שהוא בוקע משפתיך. אני חש איך הוא נעור לחיים
דרכך ודרך קהל שומעיו. לפעמים יש בסיפור אמצעי ריפוי סמוי
הטמון עוד בטקסים של תרבויות מסורתיות, רופאי אליל ריפאו את
אנשי השבט שלהם באמצעות סיפורים מיתולוגיים מקודשים".
"עלי אלה דברי חוכמה"
עלי ראה כמה המספר חכם ואז שאל אותו על חזיון שוו, הוא הסביר
לו "כשאתה רואה חזיון שוו במדבר יש לך הרגשה של תענוג ואפילו
חופש כי אתה מרגיש כאילו אתה נמצא באותו מקום שרואים בפטה
מורגנה. לחזיון אין צליל או תהודה, אנשים רבים חוקרים את מראות
שווה מגיעים ממרחקים למדבר. לפני כמה שנים גילה בספריה  ב
טמבוקטו כמה טקסטים חשובים שיש בהם כדי לחולל מהפיכה בכל
משגינו על ה"פטה מורגנה".אך עדיין לא הגיע הזמן לדבר עליהם.
בשעה חמש נפגשו שוב במעגל.

כך מתחיל כהרגלו המספר את סיפורו כל ערב, הוא מבקש ממאזיניו
רשות להתחיל בסיפור"
הם עונים לו" אנחנו מוכנים לשמוע את הסיפור שלך".
"העורב עף" הוא אומר להם. (סימן שהסיפור התחיל).
עלי לקח את הסלסילה של המספר ועבר בין המאזינים, כשהסלסילה
הייתה מלאה במטבעות ושטרות של דולר ופרנקים צרפתיים רוקן אותה
בכיסיו הרחבים של המספר .
הוא יחזור על הפעולה הזאת גם בסוף הסיפור.

"היום אני מתחיל סיפור חדש , יש קהל מגוון גם תיירים, לפעמים
אני אדבר צרפתית. גם ספרדית אני רוצה לספר לכם על סלמה ילדה
מוסלמית ממרקש בת שש עשרה שאיבדה את הדרך.
עלי שואל: מי הילדה הזאת? למה אתה רוצה לספר לנו את סיפורה? מה
מיוחד בסיפור שלה שתקדיש לו זמן יקר.?
שב בני, במעגל הקשב היטב זהו גם סיפורך!
סיפור שלהלן הוא סיפור אהבה באפריקה, יותר נכון, במרוקו, יש
בסיפור משהו מחושך הלילה, אך עשיר באורות רבים, באפריקה
"אהבה", היא מלה אסורה ,שלא מדברים עליה בפרהסיה. על האדם
לכלוא רגשותיו בקרבו, בדת האיסלאם אומרים שרגשות מעוררים את
היצר וזה מביא לידי חטא. צריך לשמור את הכל בלב. הקוראן, מתאר
את הדחפים המיניים כתאבון טבעי שיש לספקו אם כי בצנעה ובמסגרת
הנישואין. הסיפור הזה הוא גם מדבר, במדבר של עלי, יש צורך ללכת
ברגליים יחפות על החול החם, ללכת ולשתוק, לחשוב על נווה מדבר
המופיע באופק ונעלם כמו ענן לנגד עינך, צריך ללכת, ללכת
בשבילים שאבותינו עברו בהם ולא השאירו שום סימן רק ריקנות, לא
לחזור לאחור כדי לא לקבל סחרחורת וליפול, אז אנחנו מביטים כל
הזמן רק קדימה ונותנים אימון מלא בצעדינו, שיובילו אותנו רחוק
אפילו ממחשבותינו הכמוסות ביותר, אנחנו במסע ,שירת הגמלים
מתקדמת, המסע, לא ידוע לאן, גם אני לא יודע , אם החלטתם לשמוע
את הסיפור, אז באו אחרי עד הקצה..לרחובות מרקש שאין להם סוף
ניכנס יחד ל"מדינה" לוילה מפוארת הבנויה מסביב לשני פטיו. גן
רחב ידים ובו פרדס עם תפוזים ובאמצעיתו מזרקה מדהימה, היא
נקראת וילת התפוזים. כל זה במרחק עשר מטר מכאן מ"גמע אל פנה".
בין החומות נבקר בארמון העתיק ביותר במרקש, ולא רחוק משם בתוך
"המדינה" הוילה הנקראת "בית  השושנים" בית בסגנון מרוקאי מקום
שקט ורגוע, אתם מוזמנים להיכנס, להתרשם מיופה של הוילה שחודשה
על ידי בנאים מקומיים בסגנון "טדלקט" קירות הבית מורקו ונצבעו
בצבע צהוב בהיר, הדקורציה פשוטה וחיננית, וילונות קטיפה, כריות
צבעוניות ורהיטים ישנים וטובים, לכל סיוטה יש מרפסת פרטית עם
חדר רחצה הצבוע בסגנון "טדלקט" כשהיציאה משם דרך פתחים כמורים,
הפונים לגן ולמזרקות, מרחוק אפשר לראות את העיר מרקש והרי
האטלס.
או אולי אתם רוצים ללכת לאיבוד על גמל בעיר,טמבוקטו המסתורית,
עירו של "עלי" היושב לימיני. העיר הבנויה על הנהר "ניגר" נוסדה
במאה השתיים עשרה. כל בתיה נמוכים רק קומה אחת בלבד, אם לא
תיזהרו ותלכו לאיבוד במשעולים המפותלים  של העיר תגיעו לשוק
המקומי הישן שבתיו בנויים טיט ומתפוררים, ריח של עובש מסחרר,
יקבל את פניכם, מדברים ישנים ואבק שממלא את האוויר, זאת הירושה
היחידה שנשארה ממסחר ישן של מאות שנים  בדורות קודמים.
אמרתי לכם, עדיף אם כבר ללכת לאיבוד בסמטאות השוק במרקש, יחד
עם עלי וסלמה העוזרת אצל משפחה יהודית.

בעולמה סלמה חצויה בקשר לתרבותה. חלק מהדברים היא מוכנה לקבל
וחלק היא מתעבת, אך היא לא משחררת את עצמה מהערכים שהביאה אתה
מהבית עליהם גדלה וגדלו אבותיה, אך סלמה היא ילדה בגיל הבגרות
,בהיותה בעיר ולא בכפר ליד משפחתה. היא שונה מבנות גילה שגדלו
בכפר, היא ספגה חכמת רחוב ומנהגים אחרים גם יהודיים ואירופיים.
בדת האיסלאם רק הגברים קובעים, מה מתאים לאישה. באיסלאם המניות
נתפסת כמונעת מהנשים להגיע לאותה רמה ערכית ומוסרית של הגברים,
כי היא קושרת אותם לטבע. לידה והנקה פוריות נשית רחמים חמלה
וסלחנות, נחשבים על ידי הגברים כחולשה ולחוסר עצמאות. סלמה
רוצה לקחת את גורלה בידיה ונאבקת למען גיבוש אישיותה לנשים
המוסלמיות קשה לקיים את המצוות בגלל תפקידם הגופני, אסור להם
להיכנס לאתר קדוש, למסגד בתקופת שהם "לא נקיות"  הרבה נשים
נשואות לא יכולות להתאים עצמם  לאידיאלים הנוקשים של האיסלאם,
הם גם עובדות קשה מאוד בבית וגם צריכות להתנהג בצורה נאותה,
לפעמים הם מתמרדות או מתחלות שהבעלים ירדו מהם. כבוד המשפחה
בדת האיסלאם, תלוי בהתנהגות הנשים. אי- יכולתם של האישה להתאים
את עצמה מבחינה חברתית יגרום לגירושה. התנהגות מינית פסולה של
בת, מבישת את הגברים בשושלת משפחתה לפעמים היא תשלם בחייה על
כך.
עלי וסלמה מדברים, אהבה, הלילה בהיר ואפשר היה לראות כמעט כמו
ביום. היא אומרת לו: "מאז שראיתי אותך אני מבולבלת לגמרי,
שכחתי את העבר, שכחתי את המסורת, את הדרך שלפיה האנשים מצפים
מאישה מוסלמית להתנהג"."מאז שאמרת לי שאתה אוהב אותי, נעשיתי
חלק ממך". היא תאהב אותו עם כל נשמתה. הם ילכו יד ביד צמודים
אחד לשני, מרגישים את החום של זרועותיהם, שומעים את ליבותיהם
מפעמים והעוצמה של רגשותיהם. הוא אמר לה שהוא אוהב אותה ואת
הצבעים, את ריחות התבלינים, את ריח הקפה המתבשל, את עשן
הנרגילות של הרוכלים, את העולם . הפעם הוא העביר אותה "במדינה,
ברובע המוסלמי דרך רחובות ובסמטאות צרים, של השוק הערבי, הם
הרגישו שכולם נועצים בהם מבטים  אך לא היה אכפת להם כלל הם היו
בעננים פעם ראשונה שסלמה הייתה באמת שמחה ומאושרת  הם החלו
לרוץ ברחובות, מעליהם מיליוני כוכבים נוצצים.
היא הרגישה צמרמורת מינית קלה שעברה לה מהרגליים עד הראש היא
עצמה את עיניה והרגישה נשיקה מרפרפת מהרוח הקרירה, זה היה עלי?
ליבה מתרחב מאושר, היא החלה חולמת על אהבה. סלמה בדת האיסלאם
תחשב למורדת, היא הכירה חיים אחרים היא מתאהבת בנער ברברי, על
כן היא לא מסתכלת אחורה היא בורחת בורחת. עם אהובה כמה שיותר
רחוק ממשפחתה.

המאזינים במעגל בני כל הגילים, בלעו את הסיפור וביקשו לשמוע
עוד ועוד. הסיפורים של הזקן משאירים טעם של עוד... דרך קולו
המהפנט מגיעים לעולמות שנונים ומרתקים. עלי עשה עוד סיבוב ואסף
עוד כסף אך היו לו שאלות רבות לזקן על סלמה. הזמן עבר מהר
וחיוך קטן עוד יהיה מרוח על פניהם של המאזינים ימים רבים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשאתה מעתיק
מחברה שלך, אתה
מעתיק מהחבר של
החברה שלך. ואתה
מעתיק מהחברה של
החבר של החברה
שלך. ואתה מעתיק
מהחבר של החברה
של החבר של
החברה של החבר
של החברה של
החבר של החברה
שלך.
אולי לאחד מהם
יש טעות


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/10/04 3:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דויד אלמוזנינו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה