היו היה פעם בארץ רחוקה, ילדה אחת ושמה כיפה אדומה.
כיפה אדומה הייתה שרמוטה. וכל מי שרצה, יכל לעשות בה כרצונו.
במיוחד עם הוא היה שעיר.
לכיפה אדומה הייתה סבתא חביבה וכיפה אדומה הייתה מבקרת אותה
לעיתים קרובות, במיוחד בגלל שהייתה כבר מבוגרת וחולה ובגלל
שהתאים לה לקבל את הוילה בירושה.
מה שכיפה אדומה לא ידעה, זה שהיא לא היחידה שביקרה את סבתא,
לסבתא לא ירד החשק המיני עם השנים, רק גיל הגברים שאיתם, הממ,
יצאה.
יום אחד החליטה כיפה אדומה להפתיע את סבתא "אלך לעשות לזקנה
טוב על הנשמה" היא ארזה בתיק קצת אוכל וסמי הזיה, נישקה את
אימה לפרדה והלכה, אך לא לפני שקיבתה אזהרה: "זכרי ללכת דרך
השכונות הטובות, שם אין ערסים מביאי צרות" כיפה חייכה חיוך
תמים ויצאה מהבית, "מה שאמא לא יודעת לא מזיק לה", כך חשבה,
ועשתה קיצור דרך שכונת התקווה.
"תראו תפצצה בעטיפת מתנה אדומה" צעק קול מאחוריה. היא התבוננה
מאחוריה, לא מאמינה, גבר ערסי שערותיו מבצבצות מבעד לגופיה.
ישר זאתי התחילה לפלרטט ואחר כך בסמטא, אחרי המציצה, נאלצה
להסביר לו שללכת היא צריכה. היא ספרה לו על סבתא ועל הירושה.
הזאב החרמן, נראה מופתע, גם לא פתחה את הרגליים וגם הסבתא הזאת
נשמעת מוכרת... חשב ונזכר, פאק זה נכון, אצל הסבתא ביקר שבוע
שעבר.
מהר הוא חשב מה לעשות והציע לכיפה אדומה לקנות לסבתא פרחים
ולפני ששני התאים במוח שלה הספיקו להסכים שזה רעיון טוב, הוא
כבר היה בדרך לסבתא, להגיד לה לסגור את המחוך.
כשהגיע לסבתא, היא לא הקשיבה לו בכלל, "ישר למיטה" קראה בקול
והתחילה לעשות לו ביד שמאל.
לאחר אכזבה קשה נורא, הדליקה הסבתא סיגריה, ומתוסכלת מחוסר
הסיפוק. היא העיפה תזאב לכל הרוחות.
עכשיו הזאב כבר ממש התעצבן, עושה לה טובה והיא עוד מתלוננת.
בחמת אפו, שכח מכיפה אדומה, שעמדה להגיע, נעל את הסבתא בארון
ובמיטה שלה הלך לישון.
כמה דקות עברו ודפיקה נשמעה בדלת.
הזאב העצבני, קם עכשיו עוד יותר בכעס, וידע שמי שמאחורי הדלת,
זה להפריע לו לישון, הולך עכשיו לחטוף מכות. הוא פתח תדלת,
ועוד לפני שזאתי קלטה, הייתה כיפה אדומה מדממת על הרצפה.
הזאב אז נזכר שהוא עדיין חרמן והתחיל לפמפם אותה כאילו לא היה
מחר. כיפה אדומה צרחה ושאגה הזאב מאושר, בטוח שזה מהנאה.
ואיזה מזל, מישהו שמע אותה. בחור מגודל שעבר בסביבה, שמע את
כיפה בוכה ובוכה, פרץ את הדלת ופוצץ לזאב את הצורה.
את הזאב הם קברו בחצר, כיפה והבחור התאהבו והתחתנו.
ואחרי תאונת גרזן מוזרה, ירשו כיפה אדומה וחוטב העצים את הוילה
של סבתא.
והם חיו באושר ועושר