הרוח לאט לאט מקיץ
והיא שוכבת במיטתה
רדומה, לא רדומה
מבעד לסורגים נכנס הרוח
את גבה החשוף
מלטף נושק דקות ארוכות
חיוך של עונג עולה על שפתותיה.
לאט לאט אליו היא מסתובבת
עיניה עודן עצומות,
אך פיה מחייך
אל הרוח המסתורי.
הרוח מלטף את אצבעותיה
ורעד עובר בליבה
ואז בנשיקות מלטפות
הוא עולה לאט לאט במעלה היד
מלטף ונושק דקות ארוכות
והיא מתמכרת למגעו
רועדת כולה.
הרוח עולה במעלה הכתף
ומגיע אל פניה
ממטיר לטיפות קרות חמות
על כל סנטימטר בפניה
הוא נושק ברכות על שתי עיניה
והיא לאט לאט פוקחת את עיניה,
הצרובות מדמעות האתמול,
נשיקותיו מאווררות את הכאב,
אבל היא לא מצליחה לראותו.
ובלי הודעה מוקדמת
הרוח נושק ברכות על
שפתותיה
מרפרף
מגשש
והיא רוצה, לא רוצה
כמהה, לא כמהה
יראה, לא יראה
והרוח חסר סבלנות תוך שנייה
מבעד לסורגים חומק.
ושוב דמעות בעיניה צורבות
היא רואה את עיני שמי התכלת
כל כך רחוקות
לשם ברח לבלי שוב
הרוח המרפא הפוצע?
לשם עורגת נשמתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.