זה היה באמצע יולי בשעת הדמדומים;
הולכת ברחוב בין כל האנשים -
טיפוסים משונים עצובים ומחייכים
שלא ידעו את טעם החום
כתמול שלשום אחר הצהריים.
כשהשמש הלוהטת לה זרחה,
ולא היה לו כגשם כברכה.
החום אחז בנו חזק חזק,
ובי אישית הוא ממש חנק.
הרגשתי מועקה עמוקה,
החום לא הרפה לדקה.
כמו חיילים במסדר עומדים דום,
כך גם החום הכבד ששרר כל היום,
ולא נותן לעשות כלום ולא נותן לנשום;
מחזיק בך כאסיר בתוך צינוק,
ואתה מרגיש חסר אונים כתינוק.
זהו הטעם של סוף הקיץ -
חם כמו בעורקים של הדם.