גנה עזוב,
אין פרי בו למזכרת,
כעץ אשר נשרו עליו,
רחמה עקר,
חרב כימי בצורת,
כמו נהר אשר גוועו מימיו.
בין קמטי הזמן
מוחה היא דמעותיה,
כי אפסה בהן תקווה,
לחבוק ניצן טהור
בין זרועותיה,
פרח אהבה.
אך בחלומותיה,
ניצבת היא בפתח,
תרות עיניה למרחק,
אולי יבוא מלאך אורח,
והיא אליו תצחק,
תצחק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.